מתי אוכל ללכת לשירותיםםםםם

היום בתל אפק. בלי פילטר.

איך נשקם את עצמנו כעם אם כולנו כה מטומטמים?

באפי בשמש.

ספר הולסומי ופיל-גוד בלי להיות סכריני, כמו שמיכה קטיפתית בחורף. ישר הורדתי עוד ספר של שטראוב לאודיבל.

אם אפשר, בואו נלך מעכשיו על לכבוש סלמון, לימונים וכרוב. גם עם מה שכבר יש לנו אנחנו בקושי מסתדרים.

כולה יצאתי לשעה לאכול צהריים. רק מסובבת לרגע את המבט, עוד סדר חדש במזרח התיכון.
אי אפשר שיהיה קצת משעמם?

אני כזאת מיואשת, שכל דבר רק מוריד אותי עוד. מסתובבת בקפלן כולי שלילית, רואה צעירים, אומרת למה כל כך מעט צעירים.

אומרים לי, יותר מלא משבוע שעבר, ואני חושבת, כן, אבל איך היה מלא טרום המלחמה בימי ההפיכה המשטרית?
מבאס לא להצליח להתרומם מהיאוש.

נגמר לנו היין בבית אחרי האירוח של אתמול בערב, ואני מבינה שבית בלי יין מרגיש לי מצוקתי אחרי השנה האחרונה בדיוק כמו בית בלי חמאה.

מדי פעם עולים לי בפיד ברשת החברתית השכנה מודעות של גרינפיס, שמנסות לחמם אותנו על זיהום של בגדים ושל פלסטיק.

אני מדלגת עליהן באדישות וממש מרחמת על גרינפיס ישראל, שמנסים למשוך את תשומת לבנו בין החרבת עזה להרס הדמוקרטיה, שלא לומר דמוקרטיות.

אומג ישנתי אחת עשרה שעות, איזה כיף. אני מרגישה מלכת העולם.

ספייקי מפהקת

מה עם קץ ההיסטוריה שהבטיחו לי?

אני מרגישה ככה כלפי הארץ. כותרות כל כך מתישות ומייאשות.

מתחילה את הבוקר עם צעיר בני בצלחת הפטרי שהיא התור לבדיקות דם במכבי. לפנינו בתור 56 איש.

לפני שבוע בערך קניתי צמיד כושר כדי לעקוב אחרי אימונים וצעדים.

מה שלא צפיתי, זה שהוא עוקב גם אחרי הרגלי השינה שלי, ולמרות שבעיני עצמי אני בתקופת שינה ממש סבירה בהתחשב במצב, האפליקציה נוזפת בי על הרגלי שינה לקויים.

אז עכשיו שנתי נודדת ואני בעיקר מודאגת מהפרצופים שהיא תעשה לי מחר.