ולא, אין שום קשר לגברים ונשים. שובניזם היא פטריוטיות בשילוב שנאה לצד השני.
נשמע מוּכר?

אבל זה לא הספיק לו. לא, לא, לשובן היו אספירציות גדולות יותר, וסתם כה לאהוב משהו לא מספיק. הוא חייב לשנוא משהו אחר במקביל!
אז שובן שנא את האויב.
ממש ממש שנא אותו. זה עשה לו להרגיש יותר פטריוט, יותר לאומי, ולא אכפת לו שהוא הפך ללאומני.
והוא עשה את זה בכזו תשוקה עד שנולד כינוי על שמו - שובניזם. >

בשנת 1928 נכתב באותו העיתון כי רבים מהשכנים הזקנים של לי אישרו כי הסבים שלהם הכירו אותו כשהם היו ילדים, וכבר באותה התקופה הוא היה מבוגר.
היו לו למעלה מ־200 צאצאים ועל פי וויקיפדיה, ״הוא שרד 23 נשים״.
הסוד שלו לחיים ארוכים? לחשוב רגוע, לשבת כמו צב, ללכת בעליצות כמו יונה ולישון כמו כלב.

לפי כתבה ב״ניו־יורק טיימס״ בשנת 1930, פרופסור וו צ׳ונג צ׳יה מאוניברסיטת צ׳נגדו מצא את התיעוד הממשלתי הרשמי משנת 1827 בו הממשלה מברכת את לי לרגל יום הולדתו ה־150. יותר מזה, מסמכים מאוחרים יותר בירכו אותו לרגל יום הולדתו ה־200 בשנת 1877. >

לי צ׳ינג יואן מת בשנת 1933. האיש, שבמהלך חייו היה הרבליסט, עוסק בצמחי מרפא, וחי בסין. הוא טען כי נולד בשנת 1736, מה שעושה אותו בן 197. וזה בהחלט מוזר, אבל מוזר יותר היתה עמדת הרשויות, שטענו כי הוא נולד ב־1677. שוב: הרשויות הרשמיות טוענות שהאיש בן 256! >

הנה הקינג ג׳ורג׳ החמישי (שבכלל קראו לו פרדריק ארנסט אלברט) והאישה שלצידו, המלכה מרי, משקיפים מעל הבלקון של ״המצודה האדומה״. איפה זה? זה בדלהי, שנת 1911.

המילים שהעברית קיבלה מפרסית הן לא רק מילים — הן תזכורת. תזכורת לכך שלשפות, לעמים, לתרבויות — יש זיכרון ארוך יותר מכל ממשלה. שהעבר, על כל השכבות הלשוניות וההיסטוריות שהוא משאיר אחריו, חי בתוכנו גם כשאנחנו לא שמים לב.
והעבר הזה, לפחות בלשון העברית, מדבר… פרסית.

והנה פרדוקס קטן, או אולי גדול: בעיצומה של מלחמה מתמשכת בין ישראל והרפובליקה האיסלאמית של איראן — העברית שאנחנו מדברים ממשיכה לשאת בתוכה עקבות עמוקים של התרבות האיראנית. לא מהשלטון הנוכחי בטהראן, אלא ממה שהיה כאן הרבה לפניו. >

גם בימי הביניים ותקופת התחייה העברית, בזמן חידוש השפה, הפרסית המשיכה להשפיע דרך יהודים שגדלו בתרבות הפרסית, כמו יהודי בבל או יהודי איראן, שהביאו איתם מילים ומושגים שנכנסו לשפה העברית המדוברת. >

מעבר להשפעה הישירה של השלטון והמסחר, התרבות הפרסית העתיקה היתה תרבות משכילה ועשירה מאוד — עם ספרות, אמנות, פילוסופיה, דתות ואירועי תרבות. השפות השונות היו צריכות מונחים חדשים לתיאור רעיונות, טקסים ומוצרים חדשים — וזה הרבה יותר קל לאמץ מילים חדשות מפרסית מאשר להמציא מילים משלך. >

במשך הדורות, היהודים נדדו לאזורים תחת שלטון פרסי או לאזורי השפעה פרסית, כמו בבל, פרס ואפילו טורקיה — והם המשיכו לשאת איתם מילים ותרבות. השפות שמסביב, כמו הערבית והטורקית, שאבו גם הן מילים מפרסית, והן העבירו אותן לעברית בתקופות מאוחרות יותר, כמו בימי הביניים והעת החדשה. >

גם היא שמרה לא מעט מושגים פרסיים. זאת אומרת, המילים הפרסיות לא תמיד נכנסו לעברית ישירות — אלא לפעמים גם דרך שפות אחרות. הארמית יצרה ״גשר״ לשוני שהקל את ספיגת המילים. >

בעוד הפרסית היתהשפת השלטון ושפתה של התרבות השלטת, השפה בה השתמשו כשפת ביניים ובה ניהלו את העניינים באימפריה האחמנית וגם אחריה היתה הארמית. >

בזמן הזה, הפרסית לא היתה רק שפת השלטון, אלא גם שפת תרבות, דת, ומסחר. יהודים שהתגוררו באימפריה האחמנית נחשפו לפרסית באופן יום־יומי — בשוק, במנהל ובדת. ככה הרבה מילים פרסיות חדרו לשפה שלהם והשתלבו גם בדיבור וגם בכתב. >

היתה פה התקופה הפרסית במזרח התיכון, שהחלה במאה השישית לפני הספירה עם עלייתה של האימפריה האחמנית. זו היתה אימפריה עצומה שכללה את ארץ ישראל, בבל, פרס, חלקים נרחבים ממצרים לצד שטחים נוספים. >

קודם כל, יש לזכור שעם ישראל חי, נודד ושלט במשך תקופות ארוכות תחת שלטונות זרים — ורבים מהם היו פרסים - או אימפריות שהושפעו עמוקות מהתרבות והשפה הפרסית. >

אז למה כל כך הרבה מילים חדרו לעברית מפרסית?
העובדה שהפרסית היא מקור כל כך רחב למילים שאולות בעברית היא לא מקרה, אלא תוצאה של סדרת אירועים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים שהתרחשו לאורך מאות ואלפי שנים במזרח התיכון. >

״כּוּשְק״ היה ״ארמון״ או ״ביתן מרובע״ בפרסית.
דרך השפה הטורקית המילה התגלגלה והפכה ל״קוֹשְק״ (köşk). משם הגיעה לשפות רבות, כולל רוסית - ומשם לעברית כ… ״קיוסק״. 

יש עוד המון מילים, כמובן: אשפוז, אֶתְרוֹג, בָּזָר, גִּזְבָּר, גַּנְזַךְ, הַרְפַּתְקָה, נַרְגִּילָה, נָתוּן, פֻּזְמָק, שַׁחְמָט, ורד ועוד הרבה. >