הזמן להתקדם, אבל שוקע בשיט של העבודה והמצב במדינה ולא נשארת בך טיפת אנרגיה לעשות משהו שישנה את המצב.

אתה יודע שהפתרון נמצא בידיים שלך, אבל כבר הפסקת לקוות ועכשיו אתה עצוב וכואב ולא באמת יודע מה לעשות עם זה.

תחזיק מעמד ואל תאבד תקווה

הצלחת לשחרר והמחשבה עליה מכאיבה.

לפני המלחמה דווקא זזת קדימה.
התנועה בצד המקצועי הביאה גם לתנועה רגשית, אבל ברגע שהכל קפא, גם התנועה הרגשית פסקה.
והכי רע זה שאין לך כח להילחם בזה.

אתה נכנס ללופים של המחשבות הרעילות ולא מוצא משהו להיאחז בו כדי למשוך את עצמך החוצה.

בכל יום אתה אומר לעצמך שהגיע >>

כואבת במיוחד.
יש לך קרוב ל-50 מאצ'ים בטינדר ואתה לא מסוגל להתחיל שיחה עם אף אחת.

אפילו סטוץ לא היה לך מאז הפרידה, כי אתה עדיין רוצה רק אותה ואתה אפילו לא מצליח להבין למה.
רוב הזמן לא היה לך טוב שם ולא כך אתה רוצה שמערכת יחסים שלך תיראה ואתה יכול להגיד בלב שלם שאתה לא רוצה לחזור לשם, אבל עדיין לא>>

מסכים עם שתיכן

לי מרגיש לי מאוד הוגן כלפי הבחורה.
לא מתיימר להתייפייף ולהגיד שזה השיקול העיקרי, אבל גם זה שיקול

>> ‏מהזמן לא היה לי טוב בה, אבל מה לרציונל ולרגשות?

‏היום אני מתגעגע.
‏זה לא כייף בכלל.

‏שלוש שאלות שאין לי עליהן תשובה היא:
‏1) למה אני מתגעגע? (לא why, אלא what am I missing to?)
‏2) למה לא בא לי להתחיל שום דבר?
‏3) למה הגעגוע שבין לבין לא קיים, מתעורר רק כשאני מכיר מישהי חדשה?

לא בספוטיפיי
אני באפל מיוזיק

היה ״הילד של המחנה״, ילד קטן עם תלתלים ארוכים שהתרוצץ בחדר האוכל ושיגע במובן החיובי את כולם.

‏לצערי הכרתי אישית אנשים שאיבדו את חייהם במלחמה האחרונה, אבל דווקא הפוסט הזה שפרסם החשבון הרשמי של המחנה היום בלילה על בחור צעיר שראיתי לאחרונה כשהיה בן 8, מכאיב ברמות הקשות ביותר.

‏מתפלל להחלמתו

אכן
האזור של צבי הנחל

להכיר את אהבת חיי ליד האקסית?
זה יכול להיות משעשע, אבל פחות נראה לי…

זה עוד בסדר, לי פעם אמרו על בתגדולה: היא דומה לך אבל איזה יפה היא

רק אם יש לך ממ״ד😜

מצפה
כביש הערבה מרדים אותי

עוד נקודה מרתקת בעיני:

דווקא יפן שנחשבת למדינה שעובדים בה קשה, עם היררכיה ניהולית ומשמעת עבודה מאוד קשוחה, עובדים הרבה פחות מהממוצע והפריון שם נמוך.

המסקנה: הפריון הכי גבוה לא מושג על ידי עבודה סביב השעון משמעת ברזל וכח אדם זול.

הפריון הכי גבוה מושג במדינות בהן העובדים הכי מאושרים

שימו לב לקצוות: המדינות שעובדים בהן הכי מעט, הן אלה בעלות הפריון הכי גבוה (למעט ארה"ב ואירלנד).
לא פחות מעניין - במדינות אלה השכר הממוצע גבוה.

ישראל מקום 5 בעולם בכמות שעות העבודה 1894 שעות שנתיות לעובד כשהממוצע של כלל המדינות הוא 1767 - אם היתה לכם תחושה שאתם עובדים יותר מדי ובכן... אתם צודקים<<