אני עובר לחיפה.

ראיתי אתמול את הסרטון של האישה שנחטפת ע"י 7 חמאסניקים, והוא לא יוצא לי מהראש.

אז אני אחזור לישראל בעוד 5 ימים. תיזמון קצת גרוע עם הפסקת האש והכל, אבל זה מה יש.

שבוע שלישי בציריך. המארחים מאוד נחמדים, ושקט ורגוע כאן. אני רשמית יכול להגיד שחזרתי להרגיש "רגיל".
במקור חשבתי להישאר באירופה לעוד כמה שבועות ולבקר חברים גם ביוון, גרמניה, ואוסטריה -- אבל זו כבר תהיה חופשה, וזה פחות מתאים לי כרגע.

עשיתי טיול נוסטלגיה באיזור בלוויו, ליד האגם.

מסתמן שלמרות שהמשרד בציריך הוא יותר טוב מזה בתל-אביב, עדיין האתגרים המרכזיים שלי בעבודה נשארו כפי שהם.

את הפתרון השלישי כבר לא הרגשתי בנוח להציג, עד שממש בכוח הכרחתי את עצמי לבלוע את הצפרדע.
כל הסיפור לקח ארבעים דקות ועייף אותי משמעותית -- והכל היה נמנע אם בפגישה הייתי אומר "אופס, פאשלה שלי. טוב מה לדעתך כדאי?" ופשוט מתייעץ חמש דקות.
קשה,קשה להיות טמבל.

למשל, תכננתי תהליך לאיסוף נתוני ביצועים בשביל קבוצת כלי המערכת שיוכלו לבנות דיבאגר.
הצגתי לצוות, ומצאו לי טעות קטנה עם הגדרה שהיא הגיונית בפני עצמה, אבל הסברתי באופן מבלבל ולא הגיוני. ואז בפגישה מיהרתי לשלוף מהמותן ולתקן. באימייל הסיכום כבר הצגתי תיקון שני כעובדה מוגמרת, ומיד אחריו רעיון שלישי.

התיפקוד שלי כאן במשרד בשווייץ הרבה יותר טוב מבישראל, אבל אני קצת חוזר לסורי עם האופן שבו אני מגיב לטעויות מיקרוסקופיות שאני עושה.
חלק ממש נראה כמו מעגל קסמים של דיכאון. מעניין לראות את זה בזמן אמת, גם אם לא תמיד מצליח להגיב בזמן.

מצד אחד אני אוהב לחלוק דברים אמיתיים ברשתות מבלי להקפיד (יותר מדי) על פאסון. מצד שני כתיבה על הצלחות תמיד מרגישה לי כמו ראוותנות מגעילה. רק לאחרונה הבנתי שהתוצאה היא שיש לי פיד בישגדא. 🙃

אני לא חושב שאני אשקול מעבר אמיתי לשווייץ אי פעם (מבחינה חברתית אני לא חושב שאוכל להתמודד עם זה במשך שנים), אבל משהו כמו גרמניה פתאום נראה מעניין יותר מבעבר.

די מדהים עד כמה הנסיעה הזו עושה לי טוב. אחרי הטיול אתמול פגשתי ידידה שעברה לציריך לפני כמה שנים ואפילו שכחתי שהיא כאן.
עשינו הליכה של שעה וחצי וישבנו לתה. ממש חביב לי.

לא תכננתי שום דבר לעשות כאן פרט ללעבוד, אז עכשיו אני צריך להבין מה לעשות בציריך בסופ"ש. בינתיים אני מטייל במרכז העיר ומבקר במסעדות ובתי הקפה הקבועים שלי מימי הדוקטורט.

אני בציריך כבר יומיים וחצי. מצב הרוח השתפר פלאים. אפילו המשרדים של החברה כאן הרבה יותר נחמדים לי.

טוב, חזרתי אל החברים עם הצעות האירוח באירופה. בינתיים התוכנית היא 4 שבועות בציריך, שבוע אוסטריה ושבוע גרמניה. אולי קצת פולין בסוף, אבל החלק הזה פחות ברור כרגע.
יש סיכוי שזה אפילו יהיה כיף.

לפני יומיים נפלה רקטה כנראה 70 מטר מהדירה בה אני חי. בניין ישן ללא מקלט. קיבלתי הזמנות להתארח אצל חברים באירופה, אבל בינתיים אני נשאר כאן ומחכה לרקטה הבאה. אין לי כוח.

החזקתי מעמד יחסית היטב השבוע, ואז באותן 24 שעות: אבא ממזער טראומות ילדות, אמא יוצרת קשר משום-מקום בשביל למסור שהבגדים שלי מכוערים לדעתה, חבר מבטל מפגש אחרי שנה וחצי שלא התראינו, ואזעקת רקטות (אין מרחב מוגן).
לא זוכר את הפעם האחרונה בה היה לי מצברוח כל כך גרוע.