נדמה לי שאני מעדיפה עצב על פני כאב, ומעדיפה כאב על פני ריקנות ורק לא החלטתי איפה לדרג חרדה משום שהיא כל כך חריגה אצלי ונוכחת רק מהשביעי לאוקטובר

אני יושבת וכותבת. הכוונה היא שאני יושבת ושותה תה ומשחקת שחמט וחולמת בהקיץ. ואז יצאו לי המילים "עצר לרגע ואצר את הרגע" והן קצת מעאפנות אבל יש בזה איזה קסם

לפעמים אתה בפוזיציה בעייתית אבל אתה מרגיע ואומר לעצמך שהכל בסדר. אתה על זה. מאיימים לך על המלך ואתה לא נלחץ, אתה מגן. אבל אז מאיימים שוב, ואתה מנסה, אבל אתה כבר לא יכול להצריח, אתה בורח, ופתאום זו התקפה כפולה, ואתה עדיין מנסה, אבל השעון כמעט נגמר והנה התקפה נגלית מאחור, ומט. אלה החיים כרגע

אלטרנטיבית אפשר לחכות לבוקר למחרת ואז לדעת

סימנים לדעת אם עשית אימון רגליים טוב:

אם את רוכבת הביתה נגד התנועה, וכמעט דורסים אותך ואת כזה אומרת לעצמך - אוקיי אין מה לעשות, לא מסוגלת לדווש יותר מהר, שיהיה

אז כנראה שעשית אימון רגליים טוב

הורדתי דואולינגו והתחלתי ללמוד ערבית

זה מאוחר, אבל לא מאוחר מידי