בדיוק חשבתי על זה אתמול שממש לא התגעגענו להותר לפרסום ובטח לא בצאת שבת/חג עם כל השמועות 😢

לשתות חלב קר עזר לי מאוד בהריון. חלב הוא בסיס

לא חוכמה

צ'כיה? יש לי בת בפראג ועכשיו חזרתי מחופשה שם, אז זה נראה די חיובי
✅️ ידידותית לישראלים ויהודים
✅️ אירופאית ומערבית באופי
✅️ אתאיסטית למדי
✅️ לא גובלת ברוסיה
✅️ כלכלה יחסית יציבה
✅️ בפראג אפילו לא נורא קר
שכחתי משהו?
חוץ מהשפה הקשה אולי...

הוכחה מספר 68290396259310759285 שאין אין גבול לטמטום

דליל בואכה משעמם. מוצאת את עצמי חוזרת לביצה הרעילה הרבה יותר מדי כי בכל זאת יש שם שרשורי היסטוריה, גיאוגרפיה, מדע וכמובן חדשות שכה חסרים כאן. נחכה למפץ הבא של מאסק שיבריח משם עוד כמה מיליוני צייצנים.

דווקא שרהל'ה מאוד אוהבת תיקים

אגב, התכוונתי לבריחה של זיבי ומיס פיגי מהארץ. יש מצב שיברחו מכאן לפני שיושמו בכלא, כמו שברח אסד מסוריה. כסף הרי לא חסר להם, וכנראה גם לא נדל"ן.
לא התכוונתי לבריחה שלי מכאן (ראה ציוץ קודם).

יכולה לברוח. יש לי כמה אפשרויות אפילו. לא ממש רוצה לוותר על המקום הזה ועדיין יש לי תקווה (שהולכת וקטנה מדי יום) שנינצל. ייתכן שהתקופה הזו היא קריאת ההשכמה של המחנה הציוני הליברלי המכיל והסובלני, לכך שאין לו ברירה אלא להיזכר ולהגדיר מחדש את ערכיו ולהילחם עליהם ועל דמותה של המדינה שמגיעה לכולנו.

מדויק. כאילו החיים שלך, הקריירה, התחביבים מקבלים עצור או לפחות יורדים לעדיפות שניה. גם עכשיו לא חזרתי לעצמי הרווקה, אבל בהחלט נהנית שוב מדרגות חופש הולכות וגדלות (הקטן שלי כבר בן 10)

בדקנו. אין משחק שלו שהשופט הזה לא מוציא בו אדום!

שלנו כולל אצבע משולשת והורדת חולצות של שחקני הקבוצה היריבה השופט בקושי הוציא צהובים. ואז משך את הזמן לסיום עד שהקבוצה היריבה שמה גול בדקת הסיום. פשוט מבאס. שופט מכור, ואני לא היחידה שאמרתי את זה.

לסיכום השבוע יצאתי להפגין בצומת הגומא, כי בכל הזדמנות שאין כדורגל ושאר תירוצים, משתדלת בכל זאת לצאת ולהשפיע. כי חייבים להחזיר אותם הביתה עכשיו, ולהעיף את הממשלה הרעה הזו, בסדר הזה. רק כך יתחיל התיקון.
שהוע טוב לכולם ונקווה לבשורות טובות לפני חג הפסח.
הקריאטיב באדיבות מחאת ההייטק.

וכדי לא לאבד את התקווה והאופטימיות עסקתי השבת בעיקר בנסיעה שאנחנו מתכננים בחג לבקר את הבת הלומדת בפראג, לעשות שם יחד סדר משפחתי, ולציין את חתונתה עם בת זוגה (החגיגות בארץ יידחו לחופשת הקיץ). בכל זאת רק בשבת יש לי זמן לתכנן טיול. כיף לברוח מפה קצת גם אם זה מותח לנו את גבולות התקציב. חיים פעם אחת. >

בין קרעי הטירוף יש גם פיסות של שפיות ואופטימיות. אתמול הייתי ביריד גלילי במלון הווילג' ליד קרית שמונה, והיה שמשי, מלא אדם וחיובי. המונים גדשו את הדשא, היה טור מכוניות בכניסה, היתה מוזיקה טובה ומלא דוכנים, וזה הרגיש לי לא סתם נורמלי אלא גם מלא תקווה שבכל זאת יהיה כאן עתיד טוב בגליל. רק צריך לעשות. >

כי אף אחד לא היה משחרר אותנו משם, זה ברור. הביב רק עסוק בהישרדות ומחרב כל פינה טובה. כל יום נראה שהנה הוא עומד ליפול, סוף סוף יימצא הקש שישבור את גב הגמל, וזה לא קורה. הוא עדיין כאן, ממשיך להתיש להטריף ולטרלל את כל המערכות. מרגישה כמו בסחרחרה שמסתובבת מהר יותר ויותר ואני לא מצליחה לעצור ולרדת ממנה.>

אז אני משתדלת במעט הזמן הפנוי שיש לי לפחות לתרום למחאה באופן דיגיטלי. מעבירה את ההודעות על ההפגנות בקבוצות השונות ועושה לייקים ושיתופים. מרגיש לי כמו תרומה צנועה מאוד ולא מספקת אבל ככה זה כשצריך לשרוד ולפרנס משפחה. אומרת יום יום תודה שנסראללה היה פחדן כך שלא מצאנו אנחנו את עצמנו במנהרות חיזבאללה. >

כל הכיף הזה לפחות משלם לי משכורת אז אסור להתלונן וגם בסופו של דבר אמנם הציוץ הזה עוזר לפרוק תסכול אבל לא רצוי שיביא לפיטוריי. בקיצור נבלע את השנמוך ונמשיך. וזה רק הבלגן בעבודה.

במדינה ממשיך הבלגן עם הסניף הקטארי במשרד רוה"מ, הביזיון של התקציב, מלחמה מתמשכת שלא מספרים לנו עליה ושחיתות בכל פינה. >