אה נכון פספסתי משום מה, היא נראתה לי שמחה מדי.

איפה לילי וסארי?

בגדול חשבתי על זה בפירוט מכל זווית ודרך התרחשות אפשרית. אני זוכר בעל פה את הסיכומים הרפואיים מכל התקופה ומדמיין למשל את ההסבר הראשוני שהמשפחה שלי קיבלה בחדר הלם או איך הייתי בתחילת השיקום. השבוע הזה הוא רגע המעבר בין לא מודע למודע, הרגע שבו אני רק חלקית מבין מה עובר עלי אבל זוכר.

התקופה שלפני - בטיפול נמרץ ובמחלקת טראומה - לא זכורה לי בכלל. אני שלוש שנים ניזון מזיכרונות של חמוטל ושל ההורים, מרישום שלה בלו"ז גוגל, מסיכומים רפואיים ומעט תמונות. אני מדמיין על גבי זה את השתלשלות האירועים מרגע התאונה ועד השיקום, חושב על זה כמעט כל הזמן וגם מציק לחמוטל בשאלות.

חמוטל אומרת שאלו צילומים שנראים כמו הבזקי מודעות של בנאדם עם אצלהיימר או משהו בסגנון...

נותרו על רצפת העריכה -
פסים ירוקים; תקריב מוזר באמצע הרחוב; בלאגן אורות; ושני מבטים מעורבבים בצילום.

כוח שוחר שלום מהעתיד! שכונות שקטות מהרגיל! גדול.

זה העביר לי שעות על גבי שעות.

מבצעים שלמים התרחשו מעל נהר הירקון ונחל איילון או במרכז תל אביב, ורמת גן וגבעתיים היו היעד. קצת איבדתי את זה בשנים האחרונות אחרי שעברתי למרכז העיר, אבל עדיין יש לי בראש את תוכנית המתקפה הגדולה שכבר שנים מתוכננת מזרחה...

כשעברתי לראשל"צ לא כל כך המשכתי את זה כי לא אהבתי את העיר, אבל חזרתי לזה ברמת גן. בדמיון שלי הקרב על נס ציונה הסתיים וכעת קו הגבול היה בפארק הירקון. הדרך שלי כל בוקר לאוניברסיטה - מרכז פיקוד של כוחות צפון גוש דן - הייתה הסתננות משכונה תחת כיבוש שבה הבית שלי היה מחסן ציוד ריגול.

לקחתי בחשבון כמובן שינויים באזור - היה קושי אסטרטגי אם אבדה אחיזה בגבעת סלע, או שנדרשו להפנות כוחות להגנה על אזורי התעשייה בדרום העיר. רחובות הייתה גם במאבק וראשל"צ הייתה "של האויב". השדות הנטושים שמדרום לרחוב השריון היו No man's land. רחוב ויצמן היה חשוב לתנועת כוחות כבדים.

קו הגבול העיקרי היו הרחובות ההסתדרות והטייסים, בין נווה כרמית לבין גני איריס, אבל כאמור הוא לפעמים זז מכל מיני סיבות. ליוויתי תקיפות רחבות בגן גרנד-קוויל מזרחה, מבצעים מיוחדים אל מתחם אספקה של האויב (בית הספר היסודי שקד), וזכרתי בפירוט חילופי שטחים ומבצעים קודמים.

אני הייתי מסתובב בתור צופה מתעד מהצד, כמו היסטוריון של משהו שמתרחש בזמן אמת. לצדדים הלוחמים לא הייתה זהות, הם היו פשוט כמו "אדום" ו"כחול". התאמתי את זה לעובדה שגרתי שם הרבה שנים - הכוחות היו די מאוזנים והיו לשניהם הצלחות ונסיגות, והיו תקופות ארוכות של רגיעה יחסית ומבצעים חשאיים.

יש בפייסבוק קבוצה ל"צילום פרוקי רגליים, חרקים, זוחלים ודו-חיים" (וגם זיהוי) - צפרחזו"ד.

כל מי שאני מכיר שהוא דוקטורנט (כולל בת הזוג שלי) מתלונן בעיקר על זה. הקושי משתנה, זה בעיקר לא נורמלי.

#להחמיד_את_הפיד

מסתבר שהיה סכסוך פעיל בין לארי לבין פלמרסטון, החתול השכן שעבר למשרד החוץ. BBC דיווחו לפני 5 שנים שהאחרון עזב את התפקיד והוסיפו "הסכסוך הלא דיפלומטי בעליל עם לארי זה כנראה לא מה שהביא לעזיבה המוקדמת." הוא גם במקרה נתפס פעם בצילום street view של גוגל במקום... בריטים זה עם נפלא.