אני בתקופה שיוצרת מנורות ועבודות נייר. אבל היום מצאתי את עצמי מתקנת משהו מזכוכית, אח שלי הצליח לשבור לאמא שלי מתנה שהכנתי לה. מרוב עצבים אמרתי לה שאין לי איך לתקן וראיתי שהיא כל כך עצובה שפשוט ביליתי את שארית היום בהכנסת פרחי זכוכית לתנור. ב790 פתחתי את התנור כדי לבדוק

מספיק מאוחר בלילה כדי לכתוב שהרבה דברים במציאות שלנו מייאשים אותי בתקופה האחרונה. לא קשור אפילו לפוליטיקה, בעיקר איך שהסביבה שלנו הופכת לים בטון ענקי ומכוער ולאף אחד כמעט לא אכפת. מתנחמת ביצירות אמנות מידי פעם ובהרהורי כפירה על סדנה משלי

היום עלו לי הרהורי כפירה על חזרה להציג בתערוכות אמנות. לא נראה לי שבעולם מעוניינים באמנים ישראלים ובארץ רוב האנשים בטח לא מחבבים אנשים כמוני, שהדעות שלהם לא ממש מיינסטרים, גם אם לא קיצוניות בשום צורה. ולהציג במקום שלא אוהבים אותך... שאלה. אולי תערוכת יחיד. אשאר עם ההתלבטות

הפער העצום הזה בין האהבה שלי לתחומים שאני מתעסקת בהם לבין חוסר העניין מהסביבה. פעם היה לי יותר קל עם זה, היום האנשים האחרונים שעוד התעניינו הם במצב לא כל כך טוב אז ביום יום זה בעצם לא מעניין כמעט אף אחד. לקוחות זה משהו אחר, אמנים צריכים קהל חי שהוא לא אנשים מהתחום. כבר אין לי את זה.

The Glass Cactus," an experimental glass artwork, inspired by the captivating world of paper art. This piece connects different parts seamlessly through intricate slits. The technique used is called "fusing" where the glass undergoes a short process in a special kiln, at 780 degrees Celsius #art