אני: קורא ספר תוך כדי הליכה ברחוב כמו העילאי והמתנשא שאני.

שלושה אנשים שונים, בהפרש מצטבר של ארבע דקות, כולם הולכים עם פרצוף קבור בטלפון: תיזהר לא להיתקל בעמוד!

אם טראמפ יגיע לביקור בארץ זה יעלה אותי לשמונה מתשע בבינגו השנתי המשפחתי וכמעט יהיה שווה את זה שטראמפ מגיע לביקור בארץ.

אם אני גם ככה יושב כל היום עם הטלפון ומדחיין עבודה זה נחשב שמילאתי את חובת השביתה ביום ראשון או שאני חייב כמחאה דווקא לעשות משהו?

כולם אומרים שזה יעבור, והם צודקים כמובן, אבל זה מרגיש בעיקר כמו הפעם שהייתי בן ארבע ושאלתי מה השעה ואמרו לי שעוד חמש דקות יהיה שתיים, ואני התעקשתי ושאלתי אבל מה השעה עכשיו?

חרדת הציוץ השני.

עוד רשת, עוד פנטזיה שמשהו יכול לעבוד אחרת.