סדנת הקריאה של מוטי פוגל (אתה כאן, מוטי?) היא האסקיפיזם היחידי האמיתי שלי בשבוע. שעה וחצי לדבר על איש שהפך לשרץ זה באמת תענוג משמח, שמאפשר להשאיר את כל הבחוץ בחוץ.

הוראות התנהגות לנהגי אוטובוס (אני לא יודע מאיזו שנה)

הבו לי עוד סופרים אמריקאים שכותבים סיפורים קצרים על עיירות שכוחות אל בשנות החמישים בארצות הברית של אמריקה ואז יורים לעצמם בראש.
ו #פיד קפה של בוקר טוב.

שש בבוקר.
תינוקת הבית: לא קיבלתי ציון ב"שייכות"! המורה רק כתב עבודה יפה תראי את ההערות, ולא נתן הערות! למה לא קיבלתי ציון?!

(קצת התגעגעתי לפינת שש בבוקר ותינוקת הבית)

הבנתי עכשיו שחברות באות והולכות אבל אקסים זה לנצח

רק שתדעו שאלו הכי טעימות שאכלתי בפער.

שמי האינדיאני: סוחטת טיפות קפה אחרונות מהמקינטה.

רק שתדעו שבכלל שכחתי הבוקר את האופציה הזאת.

🍔🇳🇿📷
Macdonalds Has Fallen
ניו זילנד, אתמול.
צילום טוב, סימבול טוב.

בשולי הדברים: עקב המצב הביטחוני הארכיון לתולדות ה"הגנה" סגור. והלוואי וזה היה יופמיזם למשהו

אתמול שתיתי בירה בשכונתי של אנשים אחרים. מקום שקיים ארבעים שנה או משהו. אפילו השיחות שלהם על מנות בשר שהם אוהבים לאכול היו אינטימיות וביתיות. ממליצים אחד לשני על דברים שהם יודעים שהאחר יאהב, מתוך אותה היכרות. הם מכירים בכך שהם משפחה, קהילה. וזה הביטחון שלהם.
הכי אסקפיזם שהיה לי בשבועות האחרונים.

לא שיכורה!