אחד הדברים הכי מתסכלים בחיים בישראל הוא שלפעמים זה מרגיש כמו להיות כבול במרתף של רוצח סדרתי פסיכופת, ואתה מסתכל למעלה ומנסה לנחש לפי הצעדים והגידופים וגרירת הריהוט מה הולך לקרות לך.

וגם, נתניהו לא כל יכול. הוא לא הצליח לפטר את היועמ"שית. הוא לא מצליח לחוקק את החוקים שהוא חייב לחוקק. הוא אמן בגרירת רגליים ומריחת זמן, אבל בסוף דברים קורים וצריך להתמודד איתם.

אם אין לביבי רוב להפיכה המשפטית, הוא צריך בחירות. הוא צריך לצאת לבחירות בעמדה חזקה יותר. אם הוא לא מצליח להעביר את חוק הגיוס והתקציב בכל מקרה, עדיף לו לצאת לבחירות בתנאים שלו מאשר שיגררו אותו לשם.

אבל להמר על בחירות? לראות את לפיד מקים ממשלת בנט-לפיד 2? ללכת לכלא?

ואנחנו חייבים לשים לב מי הם האנשים שמבקשים מאיתנו לשכוח מזה, ולאמץ את העמדה שהם "מפלצות", ואז מה הם מבקשים מאיתנו לעשות. אילו זכויות הם מבקשים לשלול.

לשמור על הכבוד האנושי של הפלסטינים זה אכן משהו שמאתגר לעשות. אבל *חובה* לעשות.

הבנת הגורמים המניעים אדם לבצע מעשים רעים, מעשים מפלצתיים, היא *לא* התכחשות לקיומו של רוע מוחלט. היא אימוץ עמדה הומניסטית, שלעתים מאתגר להחזיק בה. עמדה שאומרת, למשל, לא משנה איזה רוצח מתועב הוא, הוא זכאי לכבוד אנושי, ולכן למיטה, אוכל מספיק, אור, אוויר חופשי, ייצוג משפטי.

כי אם יש דבר כזה, people that ARE evil, אז אתה מגיע די מהר להצדקת רצח תינוקות. כי הם תינוקות של evil people, והם יגדלו להיות evil people בעצמם. ואם הגענו להצדקה הזו, אז היינו חייבים לעצור ולחזור אחורה ולחשב מסלול מחדש, וזה לא מה שקרה.

יש מספיק קולות לחוק גיוס שנותן להם פטור?

כי זה משהו שלא כולם מצליחים לעשות היטב