אוזניים

מה שכן נראה לי שהנפש היתה צריכה את המנוחה הזאת אחרי שבוע שלם של אוטובוסים בבני ברק

שכבר משעמם אותי המשחק הזה לפרק ולהרכיב להרכיב ולפרק. בא לי לנוח אבל לנוח יותר מדי גם עושה לי דכאון. תודה שדברים משתנים והרגלים חדשים נוצרים. תודה שעכשיו לילה ושקט וכולם רגועים. יש לנו מקום לישון ולאכול ולעשות צרכים ולאהוב ולראות סדרות ולגרגר

שאינלי מושג כבר מי אני שזה משהו שקורה לי לפעמים לאורך החיים במשברים ויש אצלי כאלה תודה לאל כי ההורים שלי השפריצו אותי לעולם, דפקו לי את הנשמה ומתו. תודה שאני גם יודעת שהתקופות האלה עוברות ועד עכשיו תמיד הצלחתי בסוף להרכיב מחדש את הפאזל ולקבל תמונה. אולי אצליח גם הפעם למרות

בדרכיך כמו שצריך אנא הראה לי את הדרך הנכונה לעשות כרצונך ולהגיע לרמתהחייל וממנה בשלווה ופחות טראומות אמן. תודה שבת ה12 הגיעה בערב והמשיכה עם הפרויקטים שלה פה. לא היה לי כוח לזה היום וחיכיתי שכבר יעבור הזמן אבל היא חמודה באמת. תודה על תפיסה עצמית לא יציבה והתחושה הזאת

הרגשתי בדיוק כמו אז בהודו. תודה שזה נגמר וירדתי מהאוטובוס שוב בתחנה לא ידועה שהיתה פשוט הראשונה אחרי בני ברק. הייתי חייבת לרדת מהאוטובוס הזה. תודה שהיה שם אוטובוס לראשון ככה בהפתעה. המוביט לא גילה לי עליו, אפליקציה מפגרת כמה בלגן. השם בשמיים אנא כוון אותי

נשבעת כשנתקעתי על קו 7 שנסע שעתיים בבני ברק ולא היה ברור מתי ואם הוא יצא משם ואם אני אצא משם ואיך כי כמעט הקאתי מהסרחון והצפיפות והלא נודע והעובדה שלא יכולה לרדת אפילו אם רוצה כי אני לבושה הכי לא בני ברק שיש ובאמת זה היה כמו לנסוע שעתיים פתאום בכוכב אחר פחד ותיעוב והתחלתי לבכות בתוך האוטובוס

אז נהדר שיש משהו מספיק חשוב להשאר סאחית בשבילו ולא מובן מאליו ותודה על זה. תודה שהיה כמעט כל היום פנוי וסידרתי את הבית מעט והרבה ישנתי ונתתי לגוף לנוח מכל הטלטלות של דברים חדשים בחיים כל הזמן ואוטובוסים לרמת החייל וממנה (זה מתיש ברמה של נסיעות בהודו ואני לא מגזימה פה בכלל)

ובכלל חוץ מהלוריוונים שכן די מגזימה איתם (כרגע!) זה ממש מחזיק אותי לא לעשות סמים הידיעה שבודקים אותי על זה. זה עצבן ותסכל אותי בהתחלה אבל עכשיו אני רואה את הרווח. היום באה לי התובנה, שאם לא היתה המסגרת הזאת בטח כבר הייתי מעשנת עם אקסוש ולא פעם אחת ושונאת את עצמי על זה אח"כ

בכל דבר יש ויהיו אתגרים ולא הכל מדויק כמו שיעורי הציור שלי או החתולים שלי. לפעמים זה לא מדויק אבל זה מציע יציבות מסוימת ולפעמים זה מה שצריך אז תודה. תודה לאבא שנפטר והשאיר לי מספיק כסף כדי לממן לעצמי טיפול יום פרטי עבור ההתמודדות עם פטירתו. כמה מתאים.

הוא לא נבהל והולך איתי וזה ממשיך תודה לאל שזה ממשיך תודה לי שאני לא בורחת גם כשאוטובוסים לרמת החייל וממנה. אלוהים יודע כמה אני פשוט צריכה עכשיו להשאר במקום אחד, להניח את עצמי במקום אחד לתקופה מסויימת כי המוח צריך קצת מנוחה סופסוף וגם צריך קצת ללמוד להתרגל לדברים גם אם הם קשים

היום כבר איזה 4 לאורך כל היום וזה עושה הכל מעט יותר שפוי ואני מקשיבה למנהל טיפול היום בעצתו "להניח לזה כרגע" עד שיתאימו לי טיפול תרופתי אחר, ובאמת תודה על האיש הזה, פסיכולוג קליני בהכשרתו. הוא מוכיח את עצמו כאחלה גבר כל פעם מחדש. לא נבהל ממני מהחרדות שלי מהבכי והטרלול גם כשאני מתה מפחד מעצמי

תודה על בעלי הדירה הנהדרים שמבקשים ממני שכירות בשווי של חניה פרטית פה באיזור כבר 15 שנה ואולי זה פשוט המשך של ההסכם הלא כתוב בינינו שהם לא מתערבים ואני לא מערבת. תודה על הדירה הזאת שהיא כבר חלק ממני ואני חלק ממנה והיא תכלס הבית שלי פה עם משפחת הזנבות. תודה שהתארגנתי אתמול על לוריוונים ולקחתי

אני ממש קרובה לעשות משהו שהוא לא בטבע שלי של הריצוי ולהגיד להם כוס÷₪מו תגיעו תפתחו להם אתם, רק בלי הקללה. תכלס בא לי קצת לברוח מפה לגמרי כבר כי אני בהתמוטטות עצבים מתמשכת ולא בא לי להתמודד עם כלום. תודה שיש דברים להתמודד איתם, אני מניחה שזה מחזיר לי לאט לאט את הכוחות למרות שלמה בכוח ולמה בכאב

מקרב אותי למוות בפולנית 😜

אחחחח אמרו את זה קודם לפניי..

*חזיתית, כמובן

בתמונה: ליצ'י הוא האפור לבן בפינה השמאלית למטה, בעמדת התגוננות אחרי שתקף אחד מהם. בצד ימין זה פצפץ, בתגובתו לאנרגיות השליליות של אחיו הבוגר 😒