בלילה אני שוכב על הצד ומרגיש איך העצבים הגזורים מחפשים משהו להיאחז בו. בתוך הגדם יש תנועה בלתי פוסקת של תחושות לא נוחות #גדם

היה לי חלום מופרע למדי מבחינת המשתתפים
כולם א.נשים אמיתיים (דמות אחת אינה בחיים) אבל השילוב, וואו, איזה טרוף

נוסעים לאיטליה
2 נשלחו דרך קופנהגן. עקב עבודות מסילה (אופייני לקיץ, במיוחד בסופשים) הם נסעו כל הלילה. עקב מחירי הכרטיסים הם זכו בנחיתת בניין בפרנקפורט
אנחנו חמישה נסענו להמבורג
אתמול גיליתי ש
1. הכביש המהיר נסגר לסופש צפונית להמבורג😨
2. לא הזמנתי חנייה 🤦🏻‍♂️
בנתיים הגענו עד שדה התעופה של המבורג.

שמעתי את wanderwall באוטו ונזכרתי בדירה בסינגפור
הייתי בחברה ההיא בסך הכול שנה וחצי
אחרי בערך חצי שנה נסעתי לסינגפור פעם ראשונה, לשבוע
אחר כך עוד פעם לשבוע שזה שוב מלון באורצ׳ר סטריט
בפעם האחרונה הייתי חודש, בחודש הזה גרתי בדירה, רוב הזמן עם ליאת ואחרים שהתחלפו
למה אואזיס הדליקו את הזכרון הזה 🤷‍♂️

מספיק לכתוב ולמחוק,

היום היה סבב פיטורים בתחנה. 31 א.נשים עזבו, 15 בחרו ו 11 נבחרו
ההודעה יצאה לפני 10 ימים ומאז המתח היה בלתי נמנע

פתאום אני נזכר ביוטבתה של שנות ה70 המוקדמות. אי של שפיות (?) ותמימות
כל הקיבוץ היה קטן מספיק שילד בן 5 יוכל להקיף אותו בריצה קלה
מהשכונה הצפונית של הצעירים, גני הילדים, הדשא הגדול, חדר האוכל, דרומה דרך שורות הבתים הקטנים (משפחת גורדין ורותי ועצמון, וולפסון וצומברג, בצד המזרחי)

שקט בקופסא מארץ רחוקה

Hello world
תחילת מסע. נקודה בזמן