חורף הוא זמן קלאסי לשבת מכורבל בכורסה, עם שמיכה וחתול פרסי מזדקן.
הקלישאה של להשתלט על העולם - אבל אח"כ, אחרי מנוחה טובה וחטיף.

היום צעדי קל מתמול שלשום. קטינוק, שחוזר בכל יום מהגן עם אוצר יהלומים חדש ומצנצץ, אותו הוא מפקיד בארנקי - הסכים שאעביר אותו מהארנק לקופסת האוצר שלו.
אז כיסי קל יותר, והקופסה מלאת כל טוב ביהלומים, חרוזים ואבני יקר.

קטינוק הולך לישון בשבע.
בתיאוריה, לפחות.
היום היתה פרקטיקה, אז התיאוריה קרסה, והוא נשאר בסלון ואני מגיע ומוצא אותו ישן מול המסך.
הרמתי, חיבקתי, לקחתי למיטה, והוא פקח זוג עיניים, ביקש כריך חמאת בוטנים למחר וחזר לנחור.

הבוקר התעורר קטינוק משנתו, והתיישב לבחון מה חדש בעולם.
וירא ארצ'י כי יש מקום רך וחמים, ויתכרבל.
ומדי פעם, כטוב ליבו של קטינוק בחדשות, שולח יד קטנה ללטף בטן פרוותית, והשיגרה טובה.