טוב, אז מה עושים פה? במה זה שונה מאיקס? יש צ׳יטים? עצות למתחילים? או שפשוט זורמים?

אני אוהב ספרים ופיצה (אבל לא ביחד. הדיו נמרח על הגבינה)

היי חברים, קלטו הגדרה משעשעת שמצאתי בתשחץ,,

(סליחה, אני כל הזמן שוכח שיש לי בלוסקיי ומצייץ באיחור ניכר)

מסימני המלחמה: הסבו את תנאי ההסנפה באוגנדה לתאי שירותים

״סיפורים גורמים לנו להבין. תצלומים עושים דבר אחר: הם רודפים אותנו כרוחות רפאים״ (סוזן סונטג)

שכחתי לצייץ פה. מה אספר? אולי את זה: ככל שההלם של ה-7.10 מתפוגג, העצב ממלא את מקומו ומאיים לתפוס פיקוד

חשבתי פתאום, אוי, רק שלא יגיעו כל החנונים מטוויטר, כלומר כל הבלתי מקובלים, ואז נזכרתי שאני החנון, שתמיד הייתי החנון, שתמיד אהיה החנון, שהחנוניות היא קללתי וברכתי, שאני לא יותר מסתם אוטואנטיחנוני נלוז, הסוג הגרוע והבוגדני ביותר של חנון

אני מרגיש פה כמו הילדה המעצבנת הזו מ״אוטובוס הקסמים״ שכל הזמן הייתה אומרת ״בבית הספר הקודם שלי…………״

סליחה על שבירת הקיר הרביעי שוב, אבל לא הבנתי איך מחליטים מה לצייץ איפה

אלחנדרה פיסארניק

יש לי תחושה שכל מי שצועק "לשטח את עזה" היה רוצה שהחיים עצמם יהיו שטוחים ושכל מי שקורא "למחוק אותם" מתחנן בעצם שנמחק את הכאב שלו

ביקשתי מחברה לצלם את החתול שלה. אמרתי לה שזה בתור קמע לדרך צלחה. לא היה לי נעים להגיד שזה בשביל הלייקים

רגע, אבל זה הולך להחזיק קצת יותר מהתלתל המכזיב של מטא, נכון? אני חושש להיקשר

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, אבל עדיף שהנהג לא יהיה שיכור