ויש לי תחושה שהיא חירבנה באיזה מחבוא או משהו כי בארגז לא מצאתי תוצרים דומים
ויש לי תחושה שהיא חירבנה באיזה מחבוא או משהו כי בארגז לא מצאתי תוצרים דומים
אז אמרתי סטופ ובראשון היא תצטרך לעשות כי זה כבר עניין של בריאות נפשית עבורי
אז אמרתי סטופ ובראשון היא תצטרך לעשות כי זה כבר עניין של בריאות נפשית עבורי
קמתי
יצאתי לסידורים וקניות
גיליתי שאצטרך לחזור בראשון לאנשהו כי סגור
עשיתי קניות, פרקתי אותן, אכלתי
תיכף פיילוט, אחריו ריצה להשגיח על סבתא שלי [ועוד יצא שהייתה אי הבנה עם הלו"ז אז זה לא מ5 אלא מ4]
הספקתי להפעיל רומבה, להעביר סמרטוט בבית ואז להפעיל שוב רומבה כי הוא פיספס מלא
קמתי
יצאתי לסידורים וקניות
גיליתי שאצטרך לחזור בראשון לאנשהו כי סגור
עשיתי קניות, פרקתי אותן, אכלתי
תיכף פיילוט, אחריו ריצה להשגיח על סבתא שלי [ועוד יצא שהייתה אי הבנה עם הלו"ז אז זה לא מ5 אלא מ4]
הספקתי להפעיל רומבה, להעביר סמרטוט בבית ואז להפעיל שוב רומבה כי הוא פיספס מלא
ושוב המחשב והאינטרנט נופלים לי כל הזמן
ואני עייפה כלכך
ואני מרגישה פשלונרית ברמות למרות שאני מנסה לעשות את המייטב שלי ולחפות על חברה שבפחות זמינות כרגע
ושוב המחשב והאינטרנט נופלים לי כל הזמן
ואני עייפה כלכך
ואני מרגישה פשלונרית ברמות למרות שאני מנסה לעשות את המייטב שלי ולחפות על חברה שבפחות זמינות כרגע
ככה שהיום בישלתי, אכלתי, נפלתי למיטה
ועכשיו אני צריכה לטפל ולסדר משהו שכל השבוע האחרון הצליח להשתבש ולהלחיץ אותי
ככה שהיום בישלתי, אכלתי, נפלתי למיטה
ועכשיו אני צריכה לטפל ולסדר משהו שכל השבוע האחרון הצליח להשתבש ולהלחיץ אותי
ואני לא מצליחה לסמוך לתת למישהי כזו את האמון שלי ואת הסודות שלי
שהם לא לגמרי סודות
ואני לא מצליחה למצוא איתה שפה לדבר עליהם
ואני לא מצליחה לסמוך לתת למישהי כזו את האמון שלי ואת הסודות שלי
שהם לא לגמרי סודות
ואני לא מצליחה למצוא איתה שפה לדבר עליהם
החתולים הדליקו את הכיריים
אבל פה יש חלון במטבח והוא פתוח רוב הזמן
אז לא קמתי לבית מלא עשן וסכנת מוות בחנק אלא "רק" לכיריים מטרטרות ופועלות
שם בקושי היו חלונות ובקושי יכולתי לפתוח אותם
פה מאוורר כל הזמן
החתולים הדליקו את הכיריים
אבל פה יש חלון במטבח והוא פתוח רוב הזמן
אז לא קמתי לבית מלא עשן וסכנת מוות בחנק אלא "רק" לכיריים מטרטרות ופועלות
שם בקושי היו חלונות ובקושי יכולתי לפתוח אותם
פה מאוורר כל הזמן
אני מתגעגע ועייפה כל כך
אני רוצה הבייתה למרות שאני בבית וסוף סוף יש לי בית ולא חדר איפשהו [סליחה, יחידת דיור]
אני כלכך אוהבת למרות הכל ואין לי את המילוט הנוח של להאשים צד שלישי
אני מתגעגע ועייפה כל כך
אני רוצה הבייתה למרות שאני בבית וסוף סוף יש לי בית ולא חדר איפשהו [סליחה, יחידת דיור]
אני כלכך אוהבת למרות הכל ואין לי את המילוט הנוח של להאשים צד שלישי
ובכל זאת קשה לי להתאפק
ואני צריכה מישהו שישמע אותי באמת
ואין
אני מתגעגעת לאמא שלי ולפסיכולוגית הקודמת וכרגע הרגש ביחד
ועוד כמה דקות מתחיל ה6.12 כלומר יום השנה התשיעי לזה שאמא שלי זרקה אותי מהבית ולמרות מרחק הזמן זה עדיין כואב
ואני רוצה הבייתה
ובכל זאת קשה לי להתאפק
ואני צריכה מישהו שישמע אותי באמת
ואין
אני מתגעגעת לאמא שלי ולפסיכולוגית הקודמת וכרגע הרגש ביחד
ועוד כמה דקות מתחיל ה6.12 כלומר יום השנה התשיעי לזה שאמא שלי זרקה אותי מהבית ולמרות מרחק הזמן זה עדיין כואב
ואני רוצה הבייתה
גם אם לא הייתי חדה כמו שרציתי
גם אם אני לא בטוחה שהייתי מספיק בסדר ורגישה ונחמדה
אבל כן חשוב לי להיות כנה ולהציע את מה שאני חושב שיעזור
גם אם לא הייתי חדה כמו שרציתי
גם אם אני לא בטוחה שהייתי מספיק בסדר ורגישה ונחמדה
אבל כן חשוב לי להיות כנה ולהציע את מה שאני חושב שיעזור
יש פה פלירטוט לא קטן, עם הסכנה ועם התעשייה ועם הקוראות - האמיתיות והבדיוניות
וכל הספר הזה פתייני נורא ומסוכן
ועדיין משהו בו נעים ומוכר לי באופל ובפתיינות
והתחושה של להרגיש בבית רק כשקצת מפחדים
והספר הזה מעיר בי משהו שקצת קברתי
יש פה פלירטוט לא קטן, עם הסכנה ועם התעשייה ועם הקוראות - האמיתיות והבדיוניות
וכל הספר הזה פתייני נורא ומסוכן
ועדיין משהו בו נעים ומוכר לי באופל ובפתיינות
והתחושה של להרגיש בבית רק כשקצת מפחדים
והספר הזה מעיר בי משהו שקצת קברתי
כי דיברו הרבה יותר מאשר "סתם" על שיווק
דיברו על כתיבה ומה הופך את האומנות לטובה ועל כנות [אמרו אותנטיות אבל איכשהו כנות מרגיש לי יותר מדוייק ממילה שנשחקה וקולפה מכל טיפת אותנטיות מרוב שימוש]
ושבסיפור טוב יש כנות של מחשבה ורגש
כי דיברו הרבה יותר מאשר "סתם" על שיווק
דיברו על כתיבה ומה הופך את האומנות לטובה ועל כנות [אמרו אותנטיות אבל איכשהו כנות מרגיש לי יותר מדוייק ממילה שנשחקה וקולפה מכל טיפת אותנטיות מרוב שימוש]
ושבסיפור טוב יש כנות של מחשבה ורגש
ואולי הדרך הכי נכונה להגדיר את זה זה כשיחה שאישה אחת מנהלת עם עצמה, ועם חברות שלה, ועם האומנות שלה, ועם הקהילות שהיא חלק מהן, ועם א.נשים שמוצאים את דרכם לתוך השיחה הזו כי יש בה משהו שחשוב גם להם
אז אני מנסה רגע לקחת הפסקה עם ספר ורוזאנה וי ממשיכה איכשהו את השיחה מאתמול למרות שהיא יצאה לאור לפני שנה וחצי
ואולי הדרך הכי נכונה להגדיר את זה זה כשיחה שאישה אחת מנהלת עם עצמה, ועם חברות שלה, ועם האומנות שלה, ועם הקהילות שהיא חלק מהן, ועם א.נשים שמוצאים את דרכם לתוך השיחה הזו כי יש בה משהו שחשוב גם להם
אז אני מנסה רגע לקחת הפסקה עם ספר ורוזאנה וי ממשיכה איכשהו את השיחה מאתמול למרות שהיא יצאה לאור לפני שנה וחצי
אז אני מנסה רגע לקחת הפסקה עם ספר ורוזאנה וי ממשיכה איכשהו את השיחה מאתמול למרות שהיא יצאה לאור לפני שנה וחצי
הרבה יותר משהאמנתי אי פעם שאני והדיסגרפיה שלי מסוגלות לכתוב
עדיין מדגדג לי באצבעות הצורך לכתוב
הכמה שחלק מהקושי המוטורי הוקל לי כשאני משתמשת בעטי ציפורן שטובלים בדיו וצריך טקס שלם של הכנות כדי להתיישב לכתוב ובכתיבה עצמה יש הפוגות קטנות כשנגמר הדיו בציפורן
הרבה יותר משהאמנתי אי פעם שאני והדיסגרפיה שלי מסוגלות לכתוב
עדיין מדגדג לי באצבעות הצורך לכתוב
הכמה שחלק מהקושי המוטורי הוקל לי כשאני משתמשת בעטי ציפורן שטובלים בדיו וצריך טקס שלם של הכנות כדי להתיישב לכתוב ובכתיבה עצמה יש הפוגות קטנות כשנגמר הדיו בציפורן
ועכשיו גם מחלחלת ההבנה שאם הייתי מגיעה אליה לטיפול ברמת ההכלה שהייתה לה כשהיא חתכה את הטיפול היא לא הייתה מטפלת שמסוגלת להכיל אותי בשלבים שהייתי מאוד פגיעה ומאוד סוערת
ועכשיו גם מחלחלת ההבנה שאם הייתי מגיעה אליה לטיפול ברמת ההכלה שהייתה לה כשהיא חתכה את הטיפול היא לא הייתה מטפלת שמסוגלת להכיל אותי בשלבים שהייתי מאוד פגיעה ומאוד סוערת
צפיתי בעונה 7 ופתאום מה שכשקראתי במנגה היה מרשים וגיבורי וצודק ונכון
מול המציאות פה נראה די נאיבי על גבול המגוחך למרות האקשן הנפלא, המסרים החברתיים על האופן שבו החברה זונחת ומתעלמת מאלו שבשוליים, וזה שהסיפור נסגר היטב מבחינה עלילתית ובסוף מספק
צפיתי בעונה 7 ופתאום מה שכשקראתי במנגה היה מרשים וגיבורי וצודק ונכון
מול המציאות פה נראה די נאיבי על גבול המגוחך למרות האקשן הנפלא, המסרים החברתיים על האופן שבו החברה זונחת ומתעלמת מאלו שבשוליים, וזה שהסיפור נסגר היטב מבחינה עלילתית ובסוף מספק
ואיכשהו אני מפחדת קצת כי אני לא במקום הסופר בטוח שלי אלא במשהו שקצת מלחיץ אותי כי אני מרגישה שאני לא מספיק מכירה ולא מספיק בקונטרול ויותר מדי לחוצה שאפשל בענק ואצא מטומטמת
ואיכשהו אני מפחדת קצת כי אני לא במקום הסופר בטוח שלי אלא במשהו שקצת מלחיץ אותי כי אני מרגישה שאני לא מספיק מכירה ולא מספיק בקונטרול ויותר מדי לחוצה שאפשל בענק ואצא מטומטמת
כי בסך הכל שטפתי כלים והכנתי שקשוקה ופודינג ואכלתי
אבל זה יותר מהתפקוד שלי בימים האחרונים [גם אם אני צריכה לצאת תיכף לקניות ואסור לי לצלול לשנץ כי מחר אני צריכה [כלומר רוצה לקום מוקדם ולצאת מהבית מוקדם
כי בסך הכל שטפתי כלים והכנתי שקשוקה ופודינג ואכלתי
אבל זה יותר מהתפקוד שלי בימים האחרונים [גם אם אני צריכה לצאת תיכף לקניות ואסור לי לצלול לשנץ כי מחר אני צריכה [כלומר רוצה לקום מוקדם ולצאת מהבית מוקדם
עוד חיבוק אחד חזק ואמיתי
עוד קצת ביטחון [גם אם הוא שגוי להחריד] שאין אדם שאוהב ודואג לה ככה מעל כל דבר אחר בעולם
עוד קצת דבש לפני שהגיע העוקץ
אולי ככה הרגש הזה שמציק ודוקר ולא נותן לכעוס או לשנוא באמת ירגע קצת
#געגוע
#סיפורונובמבר
עוד חיבוק אחד חזק ואמיתי
עוד קצת ביטחון [גם אם הוא שגוי להחריד] שאין אדם שאוהב ודואג לה ככה מעל כל דבר אחר בעולם
עוד קצת דבש לפני שהגיע העוקץ
אולי ככה הרגש הזה שמציק ודוקר ולא נותן לכעוס או לשנוא באמת ירגע קצת
#געגוע
#סיפורונובמבר
סוף של מחלה ובכל זאת
פשוט קצת בלי סיבה לא התחשק לי ללכת כי אם היה לי ממש חשוב למרות הכל הייתי יודעת להגיע יופי טופי
משהו מתיש לי בהתחלה של טיפול וביחוד כמה שאני באמת צריכה זה לסגור את ההתמודדות עם אמא שלי
אבל זה בעצם סוף של טיפול שנמשך 7וחצי שנים ונקטע כי נזרקתי ממנו
סוף של מחלה ובכל זאת
פשוט קצת בלי סיבה לא התחשק לי ללכת כי אם היה לי ממש חשוב למרות הכל הייתי יודעת להגיע יופי טופי
משהו מתיש לי בהתחלה של טיפול וביחוד כמה שאני באמת צריכה זה לסגור את ההתמודדות עם אמא שלי
אבל זה בעצם סוף של טיפול שנמשך 7וחצי שנים ונקטע כי נזרקתי ממנו