הוא אחד החתולים הכי חתוליים שאי פעם חותלו.
איזה מושלם ❤️

וואי, מי לא.
קנאה זה רגש חזק מאוד

(וזה גם הזמן להזכיר שבנוסף לבית שרוף יש לי גם רגל שבורה. למקרה ששכחתם - אני ראוי לכל הרחמים שלכם.)

> אחרי ביקור בדירה היום נראה שיצאתי יחסית בזול.
האש הגיעה רק לחלון של חדר השירותים שנצבע בשחור מהפיח. שאר הבית היה מוצף במים, אבל בלי נזק אמיתי לרכוש.

רוצים לגלות אילו עוד אסונות השנה הזו מתכננת עבורי? Stay tuned!

> השלב הבא היה להתקשר לאמא שתבוא לקחת אותי (הרגשתי שזה מהרגעים האלה בחיים שבהם זה לגיטימי להעיר אותה באמצע הלילה).
עכשיו אני וחתולי מתאוששים אצל ההורים שלי, עד שאבין מה הלאה.
את רוב היום חתולי בילה מפוחד מתחת למיטה.
>

> באיזשהו שלב ראיתי מלאך בדמות כבאי יוצא מהבניין עם סמדר בידיים שלו.
מהרגע הזה באמת שכל השאר כבר לא היה באמת חשוב.
לקחתי ממנו את חתולי ועטפתי אותו בז'קט שלי. מצאתי איזו פינה לשבת בה ולהרגיע אותו, בזמן שאנחנו מחכים לחבר שגר ליד שיביא לי כלוב.
>

> מהחניון שצמוד לבניין יכולתי לראות את האש, שהמקור שלה היה כנראה איפשהו בחצר הפנימית מאחורינו, מגיעה כבר ממש לאזור הדירה שלי.
חוץ מלהסתכל ביאוש יחד עם שאר השכנים המיואשים לא באמת היה לי מה לעשות.
>

> לקחתי טלפון, ז'קט, כפכפים ומפתחות וטסתי החוצה לרחוב כשהמדרגות כבר היו מלאות עשן וכבאים מתרוצצים סביבי.
כל הזמן הזה כמובן חושב על החתול, ועל כמה מהר ויתרתי עליו.
לא שבאמת הייתה לי ברירה - לא היה לי שום סיכוי לתפוס אותו. הוא בטח היה מבוהל באיזו פינה חשוכה בשלב הזה.
>

אחלה מוזיאון!

עכשיו הגעתי סוף סוף הביתה עם המפתח ספייר רק כדי לגלות שהמפתח שלי נשאר בדלת מהבוקר.

מבחוץ, כמובן.

🤦

רבע שעה עברה ואני עדיין רועד 🫠

כמו כן לא ברור לי למה בשלב הזה בחיים עדיין אין לי את האינסטינקט של לנעול את הדלת ברגע שאני נכנס הביתה.

כמובן הכרתי לפני את העלילה ואת כל השירים, ובכל זאת לא הייתי מוכן לכמה שהסרט הזה כבד.