כותב סיפורים קצרים שיגרמו לכם להרגיש ולחשוב דברים, לפעמים אפילו לצחוק של 'כן, קטע זה'.
כשהתגלתה השחיתות, תקווה אמרה שיהיה ניקוי אורוות, הוא יפול ואיתו כולם.
כשפרצה המלחמה, תקווה אמרה שיהיה יותר טוב. התעוררנו, לא נרשה שזה יקרה שוב.
כשהתחילו הטיהורים, תקווה אמרה שזה תחילת הסוף. צעד נואש לפני המהפך.
כשלקחו את תקווה, אמרתי שיותר טוב ככה, כל הזמן מזיינת בשכל זאתי.
כשהתגלתה השחיתות, תקווה אמרה שיהיה ניקוי אורוות, הוא יפול ואיתו כולם.
כשפרצה המלחמה, תקווה אמרה שיהיה יותר טוב. התעוררנו, לא נרשה שזה יקרה שוב.
כשהתחילו הטיהורים, תקווה אמרה שזה תחילת הסוף. צעד נואש לפני המהפך.
כשלקחו את תקווה, אמרתי שיותר טוב ככה, כל הזמן מזיינת בשכל זאתי.
המסוע נעצר, האורות המסתובבים כבו. הוא הסתכל שוב על המזוודות הבודדות שהיו על המסוע, מיותמות. למה, בעצם, שלא יקח אחת מהן? מה ההבדל? בכולן יש בגדים, כלי רחצה. על כולן יש פתק עם כתובת. וזה עדיף על להיות כאן, לבד, חסר מזוודה. הכל עדיף על זה.
המסוע נעצר, האורות המסתובבים כבו. הוא הסתכל שוב על המזוודות הבודדות שהיו על המסוע, מיותמות. למה, בעצם, שלא יקח אחת מהן? מה ההבדל? בכולן יש בגדים, כלי רחצה. על כולן יש פתק עם כתובת. וזה עדיף על להיות כאן, לבד, חסר מזוודה. הכל עדיף על זה.
הן ישבו במאזדה 3, השקיפו על מכתש רמון.
"יפה כאן." אמרה טליה.
"באבו אבוהו יפה כאן." אמרה לירז.
הן חיכו לשמוע מסוק משטרה, קולות של ניידות, אבל רק הרוח נשבה.
"רוצה להתנשק?" טליה שאלה, "ואז לנסוע מעבר לצוק ביחד?"
לירז חשבה רגע. "בואי רק נתנשק."
הן ישבו במאזדה 3, השקיפו על מכתש רמון.
"יפה כאן." אמרה טליה.
"באבו אבוהו יפה כאן." אמרה לירז.
הן חיכו לשמוע מסוק משטרה, קולות של ניידות, אבל רק הרוח נשבה.
"רוצה להתנשק?" טליה שאלה, "ואז לנסוע מעבר לצוק ביחד?"
לירז חשבה רגע. "בואי רק נתנשק."
בתמונה הזו, 'אמא'. מצולמת אמו המבוגרת של הצלם מיד אחרי שסיפרה לו סוד מנעוריה. רגע של חשיפה רגשית טהורה. לצערנו, התאורה הייתה חלשה והוא השתמש בפילם שפג תוקפו.
כאן, 'רגע המפנה'. זו תמונה שצולמה בשיא הקריירה, רגע לפני ההתפטרות. היא מכילה את כל החרטה וההבנה של חיים שלמים. >>
בתמונה הזו, 'אמא'. מצולמת אמו המבוגרת של הצלם מיד אחרי שסיפרה לו סוד מנעוריה. רגע של חשיפה רגשית טהורה. לצערנו, התאורה הייתה חלשה והוא השתמש בפילם שפג תוקפו.
כאן, 'רגע המפנה'. זו תמונה שצולמה בשיא הקריירה, רגע לפני ההתפטרות. היא מכילה את כל החרטה וההבנה של חיים שלמים. >>
רן מתלונן על אפלייה קשה: לא מזמינים אותו לחינות; סופי טוענת שהבעיה היא בחוש האופנה שלו. סופי מספרת בדיחת בננה, והשיח מחליק במדרון. מאזין שואל איזה שירים לא מקובל להשמיע בהלוויה, באנו מוכנים עם רשימה מהבית. רן גורם לסופי לאכול פיצה עם אננס בשידור.
#פודקאסט #הומור
המכתב של יוני מכיתה ג2 היה מונח שם, מצהיב וסגור. ההורים שלו עזבו את הארץ, ואחרי היום האחרון שלו בבית הספר היא מצאה את המכתב בתיק שלה. הוא ידע. אין לה מושג איך, אבל הוא ידע. אף אחד לא היה שם, על הגג. כולם אמרו שזו תאונה, אבל יוני ידע. עשרים שנה המכתב נשאר סגור, >>
המכתב של יוני מכיתה ג2 היה מונח שם, מצהיב וסגור. ההורים שלו עזבו את הארץ, ואחרי היום האחרון שלו בבית הספר היא מצאה את המכתב בתיק שלה. הוא ידע. אין לה מושג איך, אבל הוא ידע. אף אחד לא היה שם, על הגג. כולם אמרו שזו תאונה, אבל יוני ידע. עשרים שנה המכתב נשאר סגור, >>
השקט במשרד היה מחריש אוזניים, שקט של פקידים שראו את החדשות. הוא ישב מאחורי שולחן העץ המבריק, וניסה לאתר את הנקודה בה הכל החל להידרדר ככה. האם זו הייתה ההצעה הראשונה? חתימה קטנה על אישור. זה אפילו לא היה שוחד במובן הטהור, זו הייתה טובה לחבר של חבר. עניין פעוט, פרוצדורלי. >>
השקט במשרד היה מחריש אוזניים, שקט של פקידים שראו את החדשות. הוא ישב מאחורי שולחן העץ המבריק, וניסה לאתר את הנקודה בה הכל החל להידרדר ככה. האם זו הייתה ההצעה הראשונה? חתימה קטנה על אישור. זה אפילו לא היה שוחד במובן הטהור, זו הייתה טובה לחבר של חבר. עניין פעוט, פרוצדורלי. >>
"שבי." אמר הרב-מגוס. המילה הזו נסכה בה תקווה אדירה. מכשפים וידעונים כבר הסתכלו על הקמע, הנידו בראשם ושילחו אותה. "למה את רוצה לדעת על הקמע?" >>>>
"שבי." אמר הרב-מגוס. המילה הזו נסכה בה תקווה אדירה. מכשפים וידעונים כבר הסתכלו על הקמע, הנידו בראשם ושילחו אותה. "למה את רוצה לדעת על הקמע?" >>>>
גם הלילה חלמתי שאני הולך בגשם. קמתי והסתכלתי על הצד הריק של המיטה. הילדה רצתה שאני אסיע אותה, ולא היה לי כוח להתווכח.
בדרך חזרה טרייסי צ'פמן שרה "מותק, אפשר לחבק אותך הלילה?" הרגשתי מחנק, וידעתי שאם רק ירדו כמה טיפות, לא אחלום על הגשם שוב. אבל השמיים נשארו כחולים ואטומים.
גם הלילה חלמתי שאני הולך בגשם. קמתי והסתכלתי על הצד הריק של המיטה. הילדה רצתה שאני אסיע אותה, ולא היה לי כוח להתווכח.
בדרך חזרה טרייסי צ'פמן שרה "מותק, אפשר לחבק אותך הלילה?" הרגשתי מחנק, וידעתי שאם רק ירדו כמה טיפות, לא אחלום על הגשם שוב. אבל השמיים נשארו כחולים ואטומים.
הם שכבו שם, מפוזרים. פלסטיק ירוק ושבור. הרגל של סרג'נט פוקסמן נשברה בבסיס הברך. ראשו של לוטננט טרופר ניתק לחלוטין.
היא עשתה את זה בכוונה, היא ידעה כמה הם חשובים. זה נזק בלתי הפיך להרתעה.
בצעד שקול ניגשתי אל חדרה. שקט. ממוקד. בית הבובות הלבן ניצב שם, נכס אסטרטגי. >>
הם שכבו שם, מפוזרים. פלסטיק ירוק ושבור. הרגל של סרג'נט פוקסמן נשברה בבסיס הברך. ראשו של לוטננט טרופר ניתק לחלוטין.
היא עשתה את זה בכוונה, היא ידעה כמה הם חשובים. זה נזק בלתי הפיך להרתעה.
בצעד שקול ניגשתי אל חדרה. שקט. ממוקד. בית הבובות הלבן ניצב שם, נכס אסטרטגי. >>
אפילו לא שמתי לב שיש שם תור, כל כך מיהרתי לפגישה, עניין דחוף. וההוא בכלל לא שם לב, נראה מטייל, חולם. לצעירים האלו שם יש עוד שנים לשרוף, זה רק יחזק להם את האופי. והזקנה שמאחור? היא כבר פיתחה סבלנות ברזל, זה קטן עליה. אני עמדתי בהרבה תורים בחיי, חיכיתי מספיק, עכשיו תורי. >>
אפילו לא שמתי לב שיש שם תור, כל כך מיהרתי לפגישה, עניין דחוף. וההוא בכלל לא שם לב, נראה מטייל, חולם. לצעירים האלו שם יש עוד שנים לשרוף, זה רק יחזק להם את האופי. והזקנה שמאחור? היא כבר פיתחה סבלנות ברזל, זה קטן עליה. אני עמדתי בהרבה תורים בחיי, חיכיתי מספיק, עכשיו תורי. >>
יקי קם. לאט. כמו תמיד. הוא השתין, וניסה לדמיין את הפנים שיראה במראה. נמר. אמר לעצמו, מנער, נמר טורף. הוא פנה למראה. היה שם רק יקי. פנים נפוחות משינה, שיער דק מדי, כתף שמוטה. פחות נמר, יותר מבט של כלב שחיכה למקל שיגיע.
כמו תמיד, הוא המשיך לנסות. נעץ מבט חודר בכל מראה, >>
יקי קם. לאט. כמו תמיד. הוא השתין, וניסה לדמיין את הפנים שיראה במראה. נמר. אמר לעצמו, מנער, נמר טורף. הוא פנה למראה. היה שם רק יקי. פנים נפוחות משינה, שיער דק מדי, כתף שמוטה. פחות נמר, יותר מבט של כלב שחיכה למקל שיגיע.
כמו תמיד, הוא המשיך לנסות. נעץ מבט חודר בכל מראה, >>
"מנשה!"
הדלת נפתחה בבעיטה שקרעה את המשקוף מתוך הקיר. תרצה, עטופה במעיל עור שחור, נכנסה פנימה, רובה ציד מונח על כתפה, חתיכות עץ חורקות תחת מגפיה.
בתוך הבית, שני חתולים אפורים זינקו מהספה המרופטת ונעלמו מתחת לשידה. מנשה ישב מול טלוויזיה ישנה ששידרה משחק כדורגל. >>
"מנשה!"
הדלת נפתחה בבעיטה שקרעה את המשקוף מתוך הקיר. תרצה, עטופה במעיל עור שחור, נכנסה פנימה, רובה ציד מונח על כתפה, חתיכות עץ חורקות תחת מגפיה.
בתוך הבית, שני חתולים אפורים זינקו מהספה המרופטת ונעלמו מתחת לשידה. מנשה ישב מול טלוויזיה ישנה ששידרה משחק כדורגל. >>
סופי מתווכחת עם רן לגבי אי קיומם של תינוקות ושולחת אותו לעשות את המחקר שלו בעצמו. האלגוריתם של פייסבוק מכתיר את רן לפאשניסטה, והוא מיד מנצל את כוחו לרעה. סופי מספרת לרן בדיחה, ושוב זה מתברר כסיפור טראגי במסווה. סופי שוקלת להחליף חבר, שלחו קו"ח.
#פודקאסט #הומור
Www.tiruma.show
סופי מתווכחת עם רן לגבי אי קיומם של תינוקות ושולחת אותו לעשות את המחקר שלו בעצמו. האלגוריתם של פייסבוק מכתיר את רן לפאשניסטה, והוא מיד מנצל את כוחו לרעה. סופי מספרת לרן בדיחה, ושוב זה מתברר כסיפור טראגי במסווה. סופי שוקלת להחליף חבר, שלחו קו"ח.
#פודקאסט #הומור
Www.tiruma.show
"אנחנו עם חזי מנהרייה, ספר לנו חזי, מה המשחק המטופש שלך?"
חזי חייך אל הקהל, נבוך, "אני מרים את מושב האסלה, בכוונה."
קריאות תדהמה עלו מהקהל, חלק צחקו, אישה אחת צעקה בוז.
"זה בהחלט משחק מטופש, חזי. תראו לו במה הוא זכה!"
וילון נפתח, מאחוריו נגלתה ספת סלון, עליה היו כרית ושמיכה.
איתמר עלה מדרגה. ליאת עלתה, לידו.
הוא נשף דרך שיניו. "זה כמו כל דבר שאת עושה. מחפשת את הדרך הכי קשה."
הם פנו ועלו בעוד גרם מדרגות.
"אני מחפשת?" היא התנשמה. "אם רק היית לוקח אחריות על משהו, היינו במעלית!"
הם פנו, עלו עוד גרם מדרגות, פנו שוב. הכל היה זהה. >>
"אנחנו עם חזי מנהרייה, ספר לנו חזי, מה המשחק המטופש שלך?"
חזי חייך אל הקהל, נבוך, "אני מרים את מושב האסלה, בכוונה."
קריאות תדהמה עלו מהקהל, חלק צחקו, אישה אחת צעקה בוז.
"זה בהחלט משחק מטופש, חזי. תראו לו במה הוא זכה!"
וילון נפתח, מאחוריו נגלתה ספת סלון, עליה היו כרית ושמיכה.
איתמר עלה מדרגה. ליאת עלתה, לידו.
הוא נשף דרך שיניו. "זה כמו כל דבר שאת עושה. מחפשת את הדרך הכי קשה."
הם פנו ועלו בעוד גרם מדרגות.
"אני מחפשת?" היא התנשמה. "אם רק היית לוקח אחריות על משהו, היינו במעלית!"
הם פנו, עלו עוד גרם מדרגות, פנו שוב. הכל היה זהה. >>
איתמר עלה מדרגה. ליאת עלתה, לידו.
הוא נשף דרך שיניו. "זה כמו כל דבר שאת עושה. מחפשת את הדרך הכי קשה."
הם פנו ועלו בעוד גרם מדרגות.
"אני מחפשת?" היא התנשמה. "אם רק היית לוקח אחריות על משהו, היינו במעלית!"
הם פנו, עלו עוד גרם מדרגות, פנו שוב. הכל היה זהה. >>
ליידי זורינה מקבת-דם לגמה מהיין, צלול ומשעמם. "אתה זוכר, ארצ'י? היום לפני עשר שנים בדיוק הגענו לעיר הזו, רק שריון עור לגופנו."
לורד ארכיבלד מרסק-גולגולת נאנח אל תוך מקטרתו. "המשמר התנפל עלינו בתוך דקה, הכל הפך לזירת קרב יפהפייה ומדממת בכיכר המזרחית."
"כן," רחשה זורינה, >>
ליידי זורינה מקבת-דם לגמה מהיין, צלול ומשעמם. "אתה זוכר, ארצ'י? היום לפני עשר שנים בדיוק הגענו לעיר הזו, רק שריון עור לגופנו."
לורד ארכיבלד מרסק-גולגולת נאנח אל תוך מקטרתו. "המשמר התנפל עלינו בתוך דקה, הכל הפך לזירת קרב יפהפייה ומדממת בכיכר המזרחית."
"כן," רחשה זורינה, >>
"עוגיה גם לסאם!" רועי דורש, ואני מניח צלחת נוספת לידו, ועוגיה גם עליה. אני מקווה שהחבר הדמיוני שלו יזכור הפעם לפנות את הצלחות.
"סאם מאומץ." רועי אומר, ואני קופא לשנייה.
"מאיפה שמעת את זה?" אני מברר.
"סאם אמר לי. לקח לי זמן להבין, הוא מדבר ממש בשקט."
אולי הוא ראה את זה >>
"עוגיה גם לסאם!" רועי דורש, ואני מניח צלחת נוספת לידו, ועוגיה גם עליה. אני מקווה שהחבר הדמיוני שלו יזכור הפעם לפנות את הצלחות.
"סאם מאומץ." רועי אומר, ואני קופא לשנייה.
"מאיפה שמעת את זה?" אני מברר.
"סאם אמר לי. לקח לי זמן להבין, הוא מדבר ממש בשקט."
אולי הוא ראה את זה >>
אלפי שנים ניצב לו מגדל קוסמים על קצה שן סלע בגובה של הר, המזדקרת בזווית חדה מהאוקיינוס. המגדל גבה עם השנים, מעל העננים, אפילו השמיים מחשיכים בקומותיו העליונות. רק ביום שבו קוללתי, היום שבו איבדתי לנצח את יכולת התעופה, שמתי לב שמעולם לא התקינו במגדל, או בשן הסלע, מדרגות.
אלפי שנים ניצב לו מגדל קוסמים על קצה שן סלע בגובה של הר, המזדקרת בזווית חדה מהאוקיינוס. המגדל גבה עם השנים, מעל העננים, אפילו השמיים מחשיכים בקומותיו העליונות. רק ביום שבו קוללתי, היום שבו איבדתי לנצח את יכולת התעופה, שמתי לב שמעולם לא התקינו במגדל, או בשן הסלע, מדרגות.
הסתכלתי ממרחק בטוח איך היא חיתלה אותו, והלבישה אותו בוואנזי תכלת. על ראשו היא שמה כובע, ומסכת בד על פניו, רק העיניים הציצו.
"גם כפפות." אמרתי בשקט.
היא נאנחה, והחלה לשים כפפות על ידיו. הוא לא שיתף פעולה, אצבעות היו תמיד נדחפות ביחד לאותה האצבע. לבסוף היא הצליחה. >>
הסתכלתי ממרחק בטוח איך היא חיתלה אותו, והלבישה אותו בוואנזי תכלת. על ראשו היא שמה כובע, ומסכת בד על פניו, רק העיניים הציצו.
"גם כפפות." אמרתי בשקט.
היא נאנחה, והחלה לשים כפפות על ידיו. הוא לא שיתף פעולה, אצבעות היו תמיד נדחפות ביחד לאותה האצבע. לבסוף היא הצליחה. >>
www.youtube.com/watch?v=Xzds...
www.youtube.com/watch?v=Xzds...
איפה היא? אני גולל בין תאריכים. היא צולמה במצלמה ישנה, אין לה חותמת זמן.
"תרצה שסדר מחדש את התמונות לפי גילאי האנשים והקשרים מהרקע?"
לא, לא. אולי אם אמצא תמונות אחרות מהטיול ההוא, איפה היה ההר הזה?
"אם תגיד לי מה אתה מחפש, אוכל למצוא את התמונה לפי האנשים המופיעים בה >>
איפה היא? אני גולל בין תאריכים. היא צולמה במצלמה ישנה, אין לה חותמת זמן.
"תרצה שסדר מחדש את התמונות לפי גילאי האנשים והקשרים מהרקע?"
לא, לא. אולי אם אמצא תמונות אחרות מהטיול ההוא, איפה היה ההר הזה?
"אם תגיד לי מה אתה מחפש, אוכל למצוא את התמונה לפי האנשים המופיעים בה >>
היא נכנסה למשרד שלי והתיישבה, חייכה חיוך קטן וחיכתה בשקט שארים את עיני מהמסך. מה היא עושה פה? אה, כן, הייתה הודעה בפינת המסך כבר עשר דקות, ההדרכה ההיא. היה בא לי לצרוח עליה שתעוף מכאן, שאין לי כוחות לשטויות האלה. לפחות לנהום עליה שנעשה את זה פעם אחרת. >>
היא נכנסה למשרד שלי והתיישבה, חייכה חיוך קטן וחיכתה בשקט שארים את עיני מהמסך. מה היא עושה פה? אה, כן, הייתה הודעה בפינת המסך כבר עשר דקות, ההדרכה ההיא. היה בא לי לצרוח עליה שתעוף מכאן, שאין לי כוחות לשטויות האלה. לפחות לנהום עליה שנעשה את זה פעם אחרת. >>
פרס נובל לרפואה מוענק השנה לממציאי התרופה "יום אחר". התרופה המהפכנית פועלת על אזור אגירת הזיכרונות במוח, גלולת הבוקר מעכבת את הפיכת הזיכרונות לקבועים, וגלולת הערב, אם נלקחת, מאפשרת את שמירת זיכרונות אותו יום. הועדה מודעת לכך שבבדיקה נמצא שתרופת הערב לא פועלת, ולועדה לא אכפת.
פרס נובל לרפואה מוענק השנה לממציאי התרופה "יום אחר". התרופה המהפכנית פועלת על אזור אגירת הזיכרונות במוח, גלולת הבוקר מעכבת את הפיכת הזיכרונות לקבועים, וגלולת הערב, אם נלקחת, מאפשרת את שמירת זיכרונות אותו יום. הועדה מודעת לכך שבבדיקה נמצא שתרופת הערב לא פועלת, ולועדה לא אכפת.