>>"מצטער, ילד..." הוא חצי-לחש כשראה את התלמיד עם תיק בית הספר בוכה לפני הדלת הסגורה. הוא לא יגלה לו שאמא התעכבה בקניות, שיחשוב עוד קצת שנטשו אותו.
#סיפורונובמבר #מדרגות

>>בינתיים היא לא סולחת. אבל יש לו תוכנית. הקריפ הבא לא ישרוד את המפגש. הוא כמעט הפנים את עניין השליטה בחומר פיזי, רק צריך לאכול עוד קצת פחד.>>

>>אז עכשיו הוא רודף חדרי מדרגות. מדי פעם משמיע איזו חריקה פה ושם כשהוא רעב במיוחד. לפעמים שם רגל למישהו שניסה לארוב בין הקומות. אולי אם ישבור מספיק גפיים לקריפים, האלה תסלח לו.>>

>>התחושה הזו של 'כמעט בבית אבל לא' - היא בדיוק מה שמשך אותו. לא כי הוא רצה להפחיד אותם, אלא כי הפחד שלהם הזין אותו. הוא לא בחר בקיום הזה, זה סיפור ארוך. אם היו מבקשים ממנו לאמ;לק את זה, הוא עצבן איזו אלה שיצרה לרגע רושם שהיא תזרום. היא לא זרמה, ולא אהבה את הקונספט.>>

>>"עכשיו תצטרך להילחם בי, כדי להרוויח את הזכות לעבו..."
יריתי לאידיוט בראש. נו, מיהרתי אומרים לכם.
#סיפורונובמבר #כפפה

>>בכל מקרה, הכפפה שכבה לה שם על המדרכה, קצת רטובה מהגשם, בודדה כזו. משהו דחף אותי להרים אותה.
"אה-הא! הרמת את הכפפה!"
נשמעה צעקת ניצחון מבין השיחים. לפני שהבנתי מי נגד מי, עמד לפני ברנש לבוש מוזר, הרבה עור אבל לא בקטע קינקי. קצת כמו ההוא מ'הנסיכה הקסומה'.>>

>>אבל הכי רצתה לזכור לנצח את המבט של זו ששמרה לסוף. זו שאהבה באמת. את הרגע בו נפל האסימון והיא, היחידה מכולם, הבינה למה היא עשתה את זה.
#סיפורונובמבר #תמונה

>>לקחתי את היד הקטנה של אחי ויצאנו. הלכנו מהר, הסתכלנו רק למטה כל הדרך למכולת וחזרנו ישר הביתה עם הגלידה.
רק שנים אחר כך הבנתי את המשמעות של "לא להסתכל ישירות על ליקוי החמה".
#סיפורונובמבר #מסע

>>אבל משהו בכל זאת קרה שם. גיליתי חופש מסוג חדש. ואת האומץ לסמוך על עצמי. וחברים - קונספט נחמד שלא ממש הכרתי בתור ילדה.
אז הם לא הצליחו לעבוד עלי עם ההבטחות שלהם, אבל העולם הזה שלהם לא כזה נורא אחרי הכל. לקחתי.
#סיפורונובמבר #הבטחה

>>זה המון מידע בשביל עכבר שלא יראה יותר אור שמש. אבל זה הרגיש די טוב, לדעת. אפילו לא הספקתי לפחד יותר מדי.
#סיפורונובמבר #צל

>>לא מצאתי. אבל הצל מצא אותי. אפילו לא הספקתי למצמץ. ברגעים האחרונים שלי גיליתי עולם שלם. לצל, מתברר, יש ציפורניים חדות. ולרוח יש מגע של ליטוף, והאוויר קר יותר כשעולים. אפילו גיליתי איך נראות הפנים של הצל.>>

>>ידעתי שתורי יגיע, חלמתי על הצל במחילה שלי בלילה. אבל המשכתי בחיי העכבר הקטנים שלי, כי מה עוד יש לעכבר לעשות.
דווקא באותו יום לא חשבתי על הצל. חשבתי על גרגר החיטה הגדול שמצאתי. אחד הגדולים שראיתי בחיי. הוא חיכה לי במחילה, בזמן שיצאתי לנצל את המזל של היום הזה כדי למצוא עוד כמה.>>

>>זה לא היה סתם עוד סיפור של עכברים זקנים, ראיתי את זה קורה. צל גדול, שריקה של הרוח, ואז שוב שקט. ועכבר אחד פחות. כך איבדנו את סקוויק ואת גריי, ומי יודע עוד כמה שלא הספקתי להכיר.>>

>>האירוניה מתה באותו יום.
היא חזרה לתחייה עשר שנים אחר כך, כשעמדה מול בית היתומים העולה בלהבות, על כל נזירותיו. אז דווקא הרגישה גאווה, חמה כמו האש.
#סיפורונובמבר #גאווה