יאללה, הולכים להתאבד בספורט.

שבת שמונה וחצי בבוקר, מכונת כביסה, עוף בתנור, מדיח מפורק. פרידה עושה אותי עקרת בית.

לא זוכר איך זה להיות בלעדיה. אפילו לישון כמו שצריך לא מסוגל. מי אני ?

תקשיבו אי אפשר להמשיך לעבוד ככה. אני לא יכול לצאת מהמשרד בשעות הזויות כמו שש וחצי ואחרי זה לדבר בטלפון עוד שעה.

אחרי חמש אין קבלת קהל!

השבוע הזה יהיה כנראה שבוע של החלטות די משמעותיות באיך הדברים יראו קדימה, אז לא פלא שלא בא לי להתחיל אותו.
האפור בחוץ כרגע מאוד סימלי ואני מקווה שהוא לא מבשר על העתיד.
בכל מקרה, אני מזכיר לעצמי כל הזמן, נתמודד עם מה שיבוא.

כל אמבולנס מקפיץ אותה.

אפשר הסבר על ה״מה עם איזה אוהב אותך?״