ג'ני, לא! פויה!
banner
jenny666beans.bsky.social
ג'ני, לא! פויה!
@jenny666beans.bsky.social
Less pretentious than God
חובבי פנטזיה ומד"ב שלום. חבר ביקש המלצות לסדרות ספרים מצחיקות, שנונות וכייפיות בסגנון טרי פרצ'ט. הכו אותי בהמלצותיכם.
November 19, 2025 at 1:52 PM
חדרי מדרגות הם המקום הכי בודד, מנוכר ומלחיץ בעולם. מקום שהוא ליד בית ומשפחתיות, אבל ממש לא זה. מאחורי דלתות, יש אנשים שנמצאים בדיוק במקום שבו הם אמורים להיות, אבל אתה לא שם. אתה בדרך לאנשהו. בדיוק נסגרה אחריך דלת, או שאתה בהמתנה שתיפתח דלת, ועד שזה יקרה אין לך מושג אם מחכים לך שם בפנים.>>
November 15, 2025 at 11:06 AM
אני לא יודע מה בכפפת העור הישנה משך את תשומת הלב שלי. בכלל הייתי בדרך למשימה חשובה, סכום של חמש ספרות על איזה לוזר שהחליט שהוא יכול לכפכף את אשתו, גם אם אבא שלה מנהל את כל עסקי הסניטציה בעיר. לא מבין רמזים הבן זונה.>>
November 15, 2025 at 9:25 AM
כשהכל נגמר היא הצטערה על כך שחתכה את כל העיניים בתמונה הישנה ההיא. עכשיו הרבה יותר קשה לה לזכור איך נראה כל זוג כשהסתכל עליה מלמטה, ברגעים האחרונים.
בכולם היה פחד, כמובן. הפתעה גמורה, חוסר יכולת לקלוט שהיא מסוגלת לעשות את זה, לצד הידיעה שזה נגמר - היא עושה את זה.>>
November 15, 2025 at 9:10 AM
"תבטיח לי שלא תסתכל למעלה. זה מסוכן. בוא, תן לי לסדר את משקפי השמש שלך."
"אני פוחד..."
"אל תפחד, פשוט נסתכל למטה ולא יקרה כלום. נלך מהר."
"נסתכל למטה ונלך מהר."
"בדיוק.">>
November 15, 2025 at 6:54 AM
"את לא תגדלי עד שתרצי לגדול," הבטיחו לי פעם.
לא הייתי ילדה טיפשה, הבנתי מיד שהם מתכוונים שעד שאתבגר קצת כבר אבין כמה זה טוב ואפסיק לבכות כל יומיים שאני לא רוצה לגדול.
ההבטחה לא הרגיעה אותי וגם לא התממשה. אף פעם לא רציתי לגדול, וסוף הילדות כאב כמו קטיעת איבר עם סכין חלודה.>>
November 15, 2025 at 6:42 AM
"שים אותו במגירה עם שאר המפתחות הישנים שאף אחד לא יודע מה הם פותחים".
הוא משך בכתפיים וזרק את המפתח פנימה.
לו רק מישהו מכל אותם חולמים נצחיים בחיפוש המפתח לאושר היה בודק במגירת המטבח שלהם...
#סיפורונובמבר #מפתח
November 9, 2025 at 7:25 AM
כל עכברי הגבעה כבר הכירו את הצל. הוא היה מופיע משום מקום, מעלים את השמש ונסוג בקול שריקה. העכבר חסר המזל שבמקרה שלא הספיק לרוץ חזרה אל אור השמש, היה נעלם יחד עם הצל, ולא נראה עוד.>>
November 8, 2025 at 1:08 PM
"הגאווה הזו שלך לא תוביל אותך לשום מקום טוב," אמרה הנזירה הזקנה בקול יבש עם כל הנפה של סרגל העץ הארוך.
המכות הוסיפו לנחות, בלי אף תובנה לצידן. הכל בגלל חיוך קטן שלא הצליחה להחניק כשקיבלה את הציון הכי גבוה בכיתה. היא לא הרגישה גאה במיוחד, רק הוקל לה כשחשבה שתחמוק ממכות היום. >>
November 8, 2025 at 11:18 AM
סתם קשקשתי תינוק
November 8, 2025 at 9:15 AM
עם כל הכבוד לצ'אק, שמה את הכסף על הטלפון של הפצ"רית
November 8, 2025 at 9:05 AM
היא אהבה את השקט. חוץ מסיור של הרפתקנים מריירים עם מדי קרינה מצפצפים פה ושם, העיירה כולה הייתה שלה.
ללהקות הכלבים הפראיים התרגלה מזמן. הם היו שכנים טובים, כאלו שיודעים לשמור על גבולות. שאגת הרתעה פה ושם, והם מבינים שהיא לא הכתובת לשיחות חולין.>>
November 6, 2025 at 8:46 AM
"חצי שנה גג," הוא הבטיח עם חיוך רחב וגאה של ילד. "עד חג המולד אנחנו בבית".
החיוך דעך מאז, הפנים העגולות התחדדו, העיניים הזדקנו בכל מפגש עם המוות. מתוך העשרות שיצאו מהכפר נשארו שלושה, וכריסטוף לא נראה במצב לשרוד את היממה.
חג המולד השלישי בא והלך. בחפירות אין גג.
#סיפורונובמבר #גג
November 5, 2025 at 4:23 AM
"תתפקס," הקיפוד אמר לעצמו בכעס. זה לא עזר. היער כולו נראה כאילו מישהו שפך עליו כוס גדולה של חלב. הקיפוד אהב חלב, אבל לא ככה - לא כשהוא לא יכל לראות את כף רגלו הקדמית מול אפו. הוא לא בטוח שהיא הגיעה עד לשם בכל מקרה, אבל זו לא הנקודה.>>
November 4, 2025 at 7:28 AM
‏אל תשאלו אותי איך אני יודעת, אבל לחזור מהלוויה של מישהי בגילך, שהיא במקרה גם אחות קטנה של חבר קרוב, זה כואב. וזה עושה ללב דברים לא נעימים. זהו, אין פואנטה.
November 3, 2025 at 5:24 PM
"שקרנית, ידעתי שתפתחי".
זה כל מה שהיא כתבה שם. לא 'אוהבת אותך', לא איזה טיפ של אחיות, כמו 'אפשר לגלח רגליים עם סבון פשוט'. רק שלוש המילים העלובות האלו, על פתק מלפני עשרים שנים. והיא אפילו לא יכולה לקלל אותה כמו שצריך. מי מקלל מישהי שכבר לא שם?
#סיפורונובמבר #מעטפה
November 3, 2025 at 3:52 PM
‏"את לא לבד!" קראו הקולות, שוב ושוב, מכל עבר.
אחרי כמה עשרות חזרות, היא האמינה להם. היא ידעה שהם ישארו איתה לכל שאר היום, ילוו אותה דרך השעות הריקות בחדר הקטן עם הטלפון שצלצל פעם בשבועיים, בטעות.
"את לא לבד," היא תזכיר לעצמה, עד הפעם הבאה שתלך אל ההרים לצעוק. ‎
#סיפורונובמבר #הד
November 2, 2025 at 7:57 AM
לפני אמבטיית הקרח והכאב בראש והתפרים בצד היו שני מרטיני. היו שם גם שלושה שוטים של וודקה ונגרוני מהחייכן החמוד בקצה השני של הבר. היו כמה רגעים של פלרטוט מטושטש, דלת של חדר מלון שנפתחה והרבה צחקוקים - שלי, אני חושבת.
אבל בסוף? בסוף יש לי כליה אחת פחות.
#סיפורונובמבר #סוף
November 2, 2025 at 7:28 AM
מי אמר סלפי רכבת ולא קיבל
July 14, 2025 at 3:00 AM
אני לא מבינה גדולה בבניית עולמות, והאופן שבו היסטוריה אלטרנטיבית עם אינספור קווי זמן עובדת, אבל דבר אחד ברור לי. קרן יודעת לכתוב אהבה וחברות, וחברות שהיא אהבה, כמו שמעטים יודעים. ובין כל היאוש והבלגן שהשתלב בבלגן בעולם בזמן שקראתי, הרגשתי את האהבה הזו. ואיתה סיימתי את הספר
June 28, 2025 at 11:48 AM
More doggos!
June 28, 2025 at 8:16 AM
הוראה חדשה של פיקוד העורף: להיכנס לסופרפוזיציה בתוך הממד ומחוצה לו בו זמנית
June 24, 2025 at 3:47 AM
כשרוסיה תומכת באיראן - זה בורשט סבאזי?
June 19, 2025 at 6:31 AM
מישהו אמר עם כלבי?
June 14, 2025 at 6:42 AM
קישקושים חדשים!
June 7, 2025 at 8:53 AM