בהמשך להערה המעליבה מתחילת השבוע נכנסתי לטנטרום של חוסר ביטחון שממש משפיע על התפקוד שלי ואני קצת כועס על עצמי שנתתי לזה לחדור אליי ככה

״אני נוטה לפקפק ביכולות שלך״. זה מה שאמר לי היום מרצה בביקורת פומבית על הגשה. ובלימודים שהביקורת מבוססת טעם וסגנון אישי אני פשוט מתקשה לחשוב שאיש המערות הזה העז בכלל להגיד לי את זה, את הגלגול עיניים אפשר היה לראות מהחלל

בשעה טובה בחרתי שם לפרוייקט גמר, רכב קונספט , ויקרא שמו בישראל ׳לינדזי׳😍

קפץ לי באינסטגרם עמוד שכולו פלאפונים מפעם וזה ישר החזיר אותי לתקופה הזאת שהייתי על זה והכרתי כל מכשיר שיצא וכל מפרט וכל מערכת הפעלה והייתי רוצה לגעת בכל מכשיר, בדיעבד זאת הייתה חלק מהאבולוציה בהבנה שהדבר היחיד שנועדתי לעשות זה לעצב- הייתי בוחר מכשירים אך ורק לפי מאפיינים אסתטיים>>

אתמול ישבתי לקפה עם חברה והיא הזכירה לי למה אני מעדיף גברים. סה״כ שבוע שלא נפגשנו כי לא היה לי מצב רוח(קורה) וקיבלתי ספיץ׳ דרמטי על זה ש״היא מרגישה שהיא מאבדת אותי כחבר״

פגשתי עכשיו מישהו שהיה איתי בצבא וזה הציף אותי לגמרי

מאז העדכון האחרון האייפד מחזיק בקושי שעה וחצי מ100%, אני כמובן עם אפל קייר אז דיברתי עם התמיכה- פה בארץ האשימו אותי שאני לא יודע להשתמש בו והמשיכו הלאה, אז דיברתי עם המוקד האמריקאי והם היו הכי נחמדים בעולם ועכשיו אני ממש מקנא באמריקאים שאשכרה מקבלים שירות כשהם קונים משהו

הלכתי ללמוד עיצוב ומצאתי את עצמי במחלקת יזמות ואינוביישן של 40 אנשים שממציאים זבל שלא הייתי קונה גם בדולר וכל זה במקום לפתח סגנון אסתטי

פעם היו לי מלא חברים אבל אז הפסקתי ללכת לחתונות שלהם, משום מה זה מרגיש כאילו זה קו אדום בחברות שאסור לחצות למרות שזה באמת סיוט בשבילי להיות באירועים האלה

שבוע שבקושי ישנתי בו כדי לעבוד על הגשה שהייתה היום(מיקרומוביליטי) כדי שאיזה מרצה שכל מה שהיא עיצבה בחיים זה כפיות תוכל לחרבן לי על הראש

ככל שהלימודים מתקרבים לסופם הביטחון שלי הולך ויורד, עולות מחשבות שאולי אני לא מעצב טוב, ואולי בחרתי תחום תחרותי מדי שאין לי בו סיכוי, וזה מתסכל ואני מתוסכל וזה לא עוזר

חבל שלעבור מדינה לא קל כמו לעבור לפה